מדרש תנחומא, חקת כ״ב

וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמוֹרִי. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: סוּר מֵרַע וַעֲשֵׂה טוֹב וְגוֹ' (תהלים לד, טו). וְלֹא פָּקְדָה הַתּוֹרָה לִרְדֹּף אַחַר הַמִּצְוֹת, אֶלָּא, כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ (דברים כ״ב:ו׳), כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אוֹיִבְךָ (שמות כ״ג:ה׳), כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שְׂנַאֲךָ (שם), כִּי תַּחְבֹּט (דברים, כד), כִּי תִּבְצֹר (שם), כִּי תָּבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ (שם פסוק כג). כֻּלָּם, אִם בָּאוּ לְיָדְךָ, אַתָּה מְצֻוֶּה עָלֶיהָ, וְלֹא לִרְדֹּף אַחֲרֶיהָ. וְהַשָּׁלוֹם, בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם בִּמְקוֹמְךָ, וְרָדְפֵהוּ בְּמָקוֹם אַחֵר. וְכֵן עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל. אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה (שם ב, כד), רָדְפוּ אֶת הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים וְגוֹ'.