מדרש תנחומא, קדושים י״ג

וְכִי תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ. שְׁלֹמֹה אָמַר, זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ וְגוֹ' (משלי לא, טז). בּוֹא וּרְאֵה כָּל מַה שֶּׁהִרְהֵר אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּלִבּוֹ, נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הִרְהֵר עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, נָתַן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׁדִּים וְגוֹ' (בראשית טו, ז). אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה נָתַתָּ לִי רְשׁוּת לוֹמַר לְפָנֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר, ה' אֱלֹהִים, בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה (שם פסוק ח). אָמַר לוֹ: יָדֹעַ תֵּדַע (שם פסוק יג). אוֹי לְאָדָם שֶׁמּוֹצִיא דָּבָר מִתּוֹךְ פִּיו וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיאַךְ מוֹצִיאוֹ. שֶׁאַבְרָהָם עַל שֶׁאָמַר בַּמָּה אֵדַע, הֱשִׁיבוֹ, יָדֹעַ תֵּדַע וְגוֹ', וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה (שם). מִי שֶׁמְּדַבֵּר בִּפְנֵי כָּל אָדָם, מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ. מִי שֶׁמְּדַבֵּר בִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַל אַחַת כַּמָּה וּכַמָּה שֶׁמִּתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ וּבְבָנָיו וּבִבְנֵי בָּנָיו עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת עַד שֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים. אֵלּוּ לֹא דַּיָּן אֶלָּא בִּשְׁעַת הַדִּין בְּשָׁעָה שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמְטָה מִמֶּנּוּ. וְזֶהוּ שֶׁשְּׁלֹמֹה צָוַח, כָּל עֲמַל אָדָם לְפִיהוּ (קהלת ו, ז). כָּל מִצְוָה וּצְדָקָה שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה, דַּיּוֹ לְשָׁעָה שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם יֹצְאָה הֵימֶנּוּ. לְכָךְ כְּתִיב: כָּל עֲמַל אָדָם לְפִיהוּ. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע אַבְרָהָם מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָדֹעַ תֵּדַע, הִרְהֵר בְּלִבּוֹ. אָמַר, אֶפְשָׁר כָּל אֻמָּה שֶׁמִּשְׁתַּעְבֶּדֶת בִּבְנִי, שֶׁהִיא יֹצְאָה בְּשָׁלוֹם וְאֵינָהּ מִתְחַיֶּבֶת. אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְגוֹ' (בראשית טו, יד). לְכָךְ נֶאֱמַר: זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ.