מדרש תנחומא, כי תשא ל״ה

‎דָּבָר אַחֵר, כְּתָב לְךָ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב. יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ (משלי ה, יז). מַהוּ? כְּשֶׁעָשׂוּ אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, נִתְפַּלֵּל מֹשֶׁה עַד שֶׁנִּתְרַצָּה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: רִבּוֹנִי, הַחֲזֵר לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה. אָמַר דָּוִד: הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ (תהלים נא, יד). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֵיאַךְ אֲנִי מַחֲזִירָהּ לָהֶם. אֶתְמוֹל אָמְרוּ בְּסִינַי כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה (שמות כד, ז), וּבִמְקוֹם שֶׁתִּקְּנוּ בּוֹ קִלְקְלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב (תהלים קו, יט). אַחַר כָּל הַנִּסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתִי לָהֶם בְּמִצְרַיִם וְעַל הַיָּם וְרָאוּ כְּבוֹדִי בְּסִינַי שֶׁיָּרְדוּ כַּמָּה רִבְבוֹת מַלְאָכִים וְקָשְׁרוּ לָהֶם עֲטָרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ (יחזקאל טז, יב), וְאַחַר כָּךְ עָשׂוּ עֵגֶל בְּחוֹרֵב, לְשָׁעָה קַלָּה שְׁכֵחוּנִי,

וְלֹא עוֹד, אֶלָּא בַּמִּדְבָּר אֲנִי הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם מִיטָטוֹר, וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם (שמות יג, כא), מַשְׁפִּיל לָהֶם אֶת הַגְּבֹהִים, וּמַגְבִּיהַּ אֶת הָעֲמָקִים, וְהִמְטַרְתִּי לָהֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם, וְהַיָּם מַעֲלֶה לָהֶם שַׂלְוִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן הַיָּם (במדבר יא, לא), לֹא חָסְרוּ דָּבָר, וְאַחַר כָּל זֹאת עָשׂוּ עֵגֶל, אֵינִי מַחֲזִיר אֶת הַלּוּחוֹת לְעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. כֵּיוָן שֶׁהִטְרִיחַ הַרְבֵּה. אָמַר לוֹ: כְּתָב לְךָ, (שמות לד, כז) לְךָ אֲנִי נוֹתְנָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים וּלְעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה אִתָּךְ (משלי ה, יז). וּמִתּוֹךְ עַיִן טוֹבָה שֶׁהָיָה בוֹ בְמֹשֶׁה, נְתָנָהּ לְיִשְׂרָאֵל. וּלְפִיכָךְ נִכְתְּבָה עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי (מלאכי ג, כב).

זוֹ אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְבָרִים שֶׁנָּתַן מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹ עֲלֵיהֶן, הַתּוֹרָה וְהַדִּינִים וְיִשְׂרָאֵל. רַבִּי חִיָּא בַּר יוֹסִי אָמַר, אַף הַמִּשְׁכָּן נָתַן מֹשֶׁה נַפְשׁוֹ עָלָיו וְנִקְרָא עַל שְׁמוֹ. דְּאָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר יוֹסִי, כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים הָיָה מֹשֶׁה מְפָרְקוֹ שְׁתֵּי פְעָמִים בְּכָל יוֹם וְקוֹבְעוֹ. רַבִּי חִיָּא הַגָּדוֹל אָמַר, שָׁלֹש פְּעָמִים בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: תָּקִים (שמות מ, ב), הוּקַם (שמות מ, יז), וַיָּקֶם (שמות מ, יח).

רְאֵה כַּמָּה הָיָה יָגֵעַ בּוֹ. וְאִם תֹּאמַר, שֶׁשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי הָיוּ מְסַיְּעִים אוֹתוֹ, לָאו. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מֹשֶׁה בְּעַצְמוֹ הָיָה מְפָרְקוֹ וְקוֹבְעוֹ, וְלֹא סִיְּעוֹ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן (במדבר ז, א), בְּיוֹם כַּלּוֹת יִשְׂרָאֵל אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה. וּלְפִי שֶׁיָּגַע בּוֹ, נִקְרָא עַל שְׁמוֹ. וְאַף הַתּוֹרָה לְפִי שֶׁיָּגַע בָּהּ, נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: כְּתָב לְךָ.