מדרש תנחומא, כי תשא ל״ו

‎וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה. מִנַּיִן הָיָה יוֹדֵעַ מֹשֶׁה אֵימָתַי יוֹם. אֶלָּא כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מְלַמְּדוֹ תּוֹרָה בִּכְתָב, הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא יוֹם. וּכְשֶׁהָיָה מְלַמְּדוֹ עַל פֶּה מִשְׁנָה וְתַלְמוּד, הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא לַיְלָה. לְפִי שֶׁהַיּוֹם וְלַיְלָה שָׁוִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא (דניאל ב, כב). וּכְתִיב: גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה (תהלים קלט, יב). וְעוֹד מִנַּיִן הָיָה יוֹדֵעַ בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה. כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה הַמַּזָּלוֹת כּוֹרְעִין וּמִשְׁתַּחֲוִין, הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא יוֹם. וּכְשֶׁהָיָה רוֹאֶה הַחַמָּה מִשְׁתַּחֲוָה, הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא לָיְלָה. דִּכְתִיב: וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים (נחמיה ט, ו).