מדרש תנחומא, מסעי י׳

זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה. מַהוּ לָכֶם. לָכֶם הִיא רְאוּיָה. אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, וְהָיָה מַשִּׂיא לַעֲבָדָיו שְׁפָחוֹת מִן אוּסְיָא אַחֶרֶת, וּלְשִׁפְחוֹתָיו עֲבָדִים מִן אוּסְיָא אַחֶרֶת. עָמַד הַמֶּלֶךְ וְחִשֵּׁב בְּדַעֲתוֹ, אָמַר, הָעֲבָדִים שֶׁלִּי וְהַשְּׁפָחוֹת שֶׁלִּי. מוּטָב שֶׁאַשִּׂיא עֲבָדַי לְשִׁפְחוֹתַי, שֶׁלִּי לְשֶׁלִּי. כָּךְ כִּבְיָכוֹל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר, הָאָרֶץ שֶׁלִּי הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: לַה' הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ (תהלים כד, א). וְיִשְׂרָאֵל שֶׁלִּי הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים (ויקרא כה, נה), מוּטָב שֶׁאַנְחִיל אַרְצִי לַעֲבָדַי, שֶׁלִּי לְשֶׁלִּי. לְכָךְ נֶאֱמַר: זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם. דָּבָר אַחֵר, זֹאת הָאָרֶץ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ (תהלים קיא, ו). אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, יָכֹל הָיִיתִי לִבְרֹאת לָכֶם אֶרֶץ חֶמְדָה אַחֶרֶת, אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְהַרְאוֹת לָכֶם כֹּחִי, אֲנִי אוֹרִישׁ אֶת שׂוֹנְאֵיכֶם מִפְּנֵיכֶם וְנוֹתֵן לָכֶם אֶת אַרְצָם, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: כֹּחַ מַעֲשָׂיו וְגוֹ'.