מדרש תנחומא, נשא ו׳

וְשָׁכַב אִישׁ אוֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע. פְּרָט לְקָטָן וּלְמִי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ. שִׁכְבַת זֶרַע, שֶׁשְּׁכִיבָתָהּ פּוֹסֶלֶת, וְאֵין שְׁכִיבָה אַחֶרֶת פּוֹסֶלֶת. מַעֲשֶׂה בִּשְׁתֵּי אֲחָיוֹת שֶׁהָיוּ דּוֹמוֹת זוֹ לְזוֹ. וְהָיְתָה אַחַת נְשׂוּאָה בְּעִיר אַחַת, וְאַחַת נְשׂוּאָה בְּעִיר אַחֶרֶת. בִּקֵּשׁ בַּעֲלָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן לְקַנְּאוֹת לָהּ וּלְהַשְׁקוֹתָהּ מַיִם הַמָּרִים בִּירוּשָׁלַיִם. הָלְכָה לְאוֹתָהּ הָעִיר שֶׁהָיְתָה אֲחוֹתָהּ נְשׂוּאָה שָׁם. אָמְרָה לָהּ אֲחוֹתָהּ, מָה רָאִית לָבֹא לְכָאן. אָמְרָה לָהּ, בַּעֲלִי מְבַקֵּשׁ לְהַשְׁקוֹת אוֹתִי מַיִם הַמָּרִים. אָמְרָה לָהּ אֲחוֹתָהּ, אֲנִי הוֹלֶכֶת תַּחְתַּיִךְ וְשׁוֹתָה. אָמְרָה לָהּ לְכִי. לָבְשָׁה בִּגְדֵי אֲחוֹתָהּ וְהָלְכָה תַּחְתֶּיהָ וְשָׁתְתָה מֵי הַמָּרִים וְנִמְצֵאת טְהוֹרָה, וְחָזְרָה לְבֵית אֲחוֹתָהּ. יָצָאת שְׂמֵחָה לִקְרָאתָהּ, חִבְּקָה אוֹתָהּ וְנָשְׁקָה לָהּ בְּפִיהָ. כֵּיוָן שֶׁנָּשְׁקוּ זוֹ לְזוֹ, הֵרִיחָה בַּמַּיִם הַמָּרִים, וּמִיָּד מֵתָה, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלֹא אֶת הָרוּחַ, וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת, וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה, וְלֹא יְמַלֵּט רֶשַׁע אֶת בְּעָלָיו (קהלת ח, ח).