מדרש תנחומא, פנחס י׳

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, יִפְקֹד ה' וְגוֹ'. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, הָרוֹאֶה בְּנֵי אָדָם מְשֻׁנִּין כֵּיצַד מְבָרֵךְ. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, הָרוֹאֶה אֶת הַכּוּשִׁי, וְאֶת הַלַּוְקָן, וְאֶת הַקִּפֵּחַ, וְאֶת הַבַּהַקְנִין, וְאֶת דַּרְנִיקוּס, אוֹמֵר, בָּרוּךְ מְשַׁנֶּה הַבְּרִיּוֹת. וְהָרוֹאֶה אֶת הַקִּטֵּעַ, וְאֶת הַסּוּמָא, וְאֶת מֻכֶּה שְׁחִין, אוֹמֵר, בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת. אֵימָתַי, בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ שְׁלֵמִין וְנִשְׁתַּנּוּ. אֲבָל אִם הָיוּ כֵן מִמְּעֵי אִמָּן, אוֹמֵר, בָּרוּךְ מְשַׁנֶּה בְּרִיּוֹתָיו. וְהָרוֹאֶה בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת, אוֹמֵר, בָּרוּךְ שֶׁכָּכָה לוֹ בְּעוֹלָמוֹ. אֲבָל אִם רָאָה אוּכְלֻסִין הַרְבֵּה שֶׁל בְּנֵי אָדָם, אוֹמֵר, בָּרוּךְ חֲכַם הָרָזִים. כְּשֵׁם שֶׁאֵין פַּרְצוּפֵיהֶם שָׁוִין זֶה לָזֶה, כָּךְ אֵין דַּעְתָּם שָׁוִין זֶה לָזֶה, אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ דַּעַת בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְכֵן אוֹמֵר, לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה (איוב כח, כה), כָּל בְּרִיָּה וּבְרִיָּה יֵשׁ לוֹ דַּעַת בִּפְנֵי עַצְמוֹ. תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן, מֹשֶׁה מְבַקֵּשׁ מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ, וְאוֹמֵר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ דַּעְתָּם שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאֵין בְּשֶׁל בָּנֶיךָ דּוֹמֶה זֶה לָזֶה. כְּשֶׁאֲנִי מִסְתַּלֵּק מֵהֶן, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ אִם בִּקַּשְׁתָּ לְמָנוֹת עֲלֵיהֶם מַנְהִיג, מְנֵה עֲלֵיהֶם אָדָם שֶׁיְּהֵא סוֹבֵל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי דַּעְתּוֹ. מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בָּעִנְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר: יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכָל בָּשָׂר וְגוֹ'.