מדרש תנחומא, פנחס ח׳

וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן. יֵשׁ אוֹמְרִים: שֶׁהִפְלִיא מִמּשֶׁה, שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים שֶׁנִּתְגָּאוּ בִּדְּבָרִים שֶׁל מִצְוָה, וְהִתִּישׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֹּחָן. אַתְּ מוֹצֵא שֶׁאָמַר דָּוִד, זְמִירוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ (תהלים קיט, נד), שֶׁקַּלּוֹת וּרְגִילוֹת עָלַי כִּזְמִירוֹת. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֶּיךָ, שֶׁסּוֹפְךָ לִטְעוֹת בְּדָבָר שֶׁהַתִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן יוֹדְעִין בּוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁהֶעֱלָה הָאֲרוֹן, טָעָה וּנְתָנוֹ עַל הָעֲגָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּבִיאוּ אֶת אֲרוֹן ה' וַיִּתְּנוּ אוֹתוֹ אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה (ש״‎ב ו, ג). תָּלָה הָאֲרוֹן בָּאֲוִיר, נִשְׁמְטוּ הַפָּרוֹת מִתַּחְתָּיו. קָרַב עֻזָּא לְסָמְכוֹ, וְיַכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל (שם פסוק ז), מִפְּנֵי שֶׁשִּׁגְגַת הַתַּלְמוּד עוֹלָה זָדוֹן. מִיָּד, וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ ה' פֶּרֶץ בְּעֻזָּא (שם פסוק ח). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא אָמַרְתָּ, זְמִירוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ. לֹא לָמַדְתָּ, וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵיהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ (במדבר ז, ט). הִתְחִיל תּוֹהֶה וְאָמַר, פָּרַץ ה' אֱלֹהֵינוּ בָּנוּ כִּי לֹא דְּרַשְׁנוּהוּ כַּמִּשְׁפָּט (דה״‎א טו, יג). וְכֵן מֹשֶׁה עַל שֶׁאָמַר, וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִיבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו (דברים א, יז), הִתִּישׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֹּחוֹ. מָשָׁל לְשֻׁלְחָנִי שֶׁאָמַר לְתַלְמִידוֹ, אִם יָבֹאוּ לְךָ סְלָעִים לִפְרֹט, פְּרֹט. אִם תָּבֹא מַרְגָּלִיּוֹת, הֲבִיאָהּ לִי. בָּאת אֶצְלוֹ חוּלְיָא אַחַת שֶׁל תִּינוֹקוֹת, הוֹלִיכָהּ לְרַבּוֹ. הָלַךְ רַבּוֹ לְהַרְאוֹתָהּ לְאַחֵר. אַף כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה, הַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִיבוּן אֵלַי. בָּאוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד, וְהִפְלִיא מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה'. כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דּוֹבְרוֹת. כָּךְ הוּא הַדִּין. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, לֹא כָּךְ אָמַרְתָּ, הַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִיבוּן אֵלַי. הַדִּין שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ, הֲרֵי הַנָּשִׁים יוֹדְעוֹת אוֹתוֹ.