מדרש תנחומא, שמות ח׳

‎וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה. 'וְהִנֵּה יֶלֶד בֹּכֶה', לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא נַעַר. מְלַמֵּד, שֶׁהָיָה יֶלֶד וְקוֹלוֹ כְּנַעַר. וְנַעַר, גָּדוֹל הוּא, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר: וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת ה' (ש״‎א ג, א).

וְהָיְתָה בַּת פַּרְעֹה מְנַשַּׁקְתּוֹ וּמְחַבַּקְתּוֹ וּמְחַבַּבְתּוֹ, וְלֹא הָיְתָה מוֹצִיאָתוֹ מִפַּלְטֵרִין שֶׁל מֶלֶךְ. וּלְפִי שֶׁהָיָה יָפֶה מְאֹד וְהַכֹּל מִתְאַוִּין לִרְאוֹתוֹ, מִי שֶׁהָיָה רוֹאֵהוּ, לֹא הָיָה מַעֲבִיר מֵעָלָיו. וְהָיָה פַּרְעֹה מְחַבְּקוֹ וּמְנַשְּׁקוֹ, וְהוּא נוֹטֵל כִּתְרוֹ מֵעַל רֹאשׁוֹ וּמַשְׁלִיכוֹ כְּמוֹ שֶׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת לוֹ. וְכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְחִירָם, וָאוֹצִא אֵשׁ מִתּוֹכְךָ הִיא אֲכָלַתְךָ (יחזקאל כח, יח). וּבַת פַּרְעֹה מְגַדֶּלֶת מִי שֶׁעָתִיד לִפָּרַע מֵאָבִיהָ וּמֵאַרְצוֹ.

וְאַף הַמָּשִׁיחַ שֶׁעָתִיד לִפָּרַע מֵעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, שָׁם עִמָּהֶם גָּדֵל בַּמְּדִינָה, דִּכְתִיב: שָׁם יִרְעֶה עֵגֶל וְשָׁם יִרְבָּץ וְכִלָּה סְעִפֶיהָ (ישעיה כז, י). וְהָיָה מֹשֶׁה בְּפַלְטֵרִין שֶׁל פַּרְעֹה עֶשְׂרִים שָׁנָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַרְבָּעִים שָׁנָה. וְאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּמִדְיָן, וְאַרְבָּעִים בַּמִּדְבָּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: עֶשְׂרִים בְּבֵית פַּרְעֹה, וְשִׁשִּׁים בְּמִדְיָן, וְאַרְבָּעִים בַּמִּדְבָּר.

וּמִנַּיִן אַתָּה לָמֵד שֶׁלֹּא עָשָׂה בְּבֵית פַּרְעֹה אֶלָּא עֶשְׂרִים שָׁנָה. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּצּוּ אוֹתָן שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים, אָמַר לוֹ אֶחָד מֵהֶם: מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ, וַעֲדַיִן אֵין אַתָּה אִישׁ. מְלַמֵּד, שֶׁהָיָה פָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים.