מדרש תנחומא, שמות ט׳

‎וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה. וְכִי אֵין הַכֹּל גְּדֵלִין, וְהָאָדָם וְהַבְּהֵמָה וְהַחַיָּה וְהָעוֹף כֻּלָּן גְּדֵלִין? אֶלָּא, מְלַמֵּד, שֶׁהָיָה גָּדֵל שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הָעוֹלָם. וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו, שְׁתֵּי יְצִיאוֹת יָצָא אוֹתוֹ צַדִּיק וּכְתָבָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲרֵי אֶחָד. וַיֵּצֵא בַּיוֹם הַשֵּׁנִי, הֲרֵי שְׁתַּיִם. וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם. מַהוּ וַיַּרְא? שֶׁהָיָה רוֹאֶה וּבוֹכֶה בְּסִבְלוֹתָם, וְאוֹמֵר חֲבָל לִי עֲלֵיכֶם, מִי יִתֵּן מוֹתִי עֲלֵיכֶם. שֶׁאֵין לְךָ קָשֶׁה מִמְּלֶאכֶת הַטִּיט, וְהָיָה נוֹתֵן כְּתֵפָיו וּמְסַיֵּעַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן. לְכָךְ כְּתִיב וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם.

וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי. מִי הָיָה אִישׁ מִצְרִי? אָבִיו שֶׁל מְגַדֵּף, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה בֶּן אִישׁ מִצְרִי (ויקרא כד, י). מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי, בַּעְלָהּ שֶׁל שְׁלוֹמִית בַּת דִּבְרִי. כֵּיצַד? הָיָה אוֹתוֹ נוֹגֵשׂ עָשׂוּי עַל מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֲנָשִׁים, וְהָיָה מוֹצִיא אוֹתָן לִמְלַאכְתָּן לִקְרִיאַת הַגֶּבֶר. וּמִתּוֹךְ שֶׁהָיָה רָגִיל לְהוֹצִיאָן, הָיָה נִכְנָס וְיוֹצֵא לְבָתֵּיהֶן. רָאָה לִשְׁלוֹמִית בַּת דִּבְרִי שֶׁהָיְתָה יְפַת תֹּאַר שְׁלֵמָה מִכָּל מוּם, נָתַן עֵינָיו בָּהּ. עָמַד בִּשְׁעַת קְרִיאַת הַגֶּבֶר וְהוֹצִיאוֹ מִבֵּיתוֹ, וְחָזַר אוֹתוֹ מִצְרִי וּבָא עַל אִשְׁתּוֹ, וְהִיא סְבוּרָה שֶׁהוּא בַּעְלָהּ. חָזַר בַּעְלָהּ מָצָא הַמִּצְרִי יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ. שָׁאַל אוֹתָהּ וְאָמַר: שֶׁמָּא נָגַע בִּיךְ. אָמְרָה לוֹ: הֵן. וּסְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאַתָּה הוּא. כֵּיוָן שֶׁיָּדַע הַנּוֹגֵשׂ שֶׁהִרְגִּישׁ בַּדָּבָר, חָזַר לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, וְהָיָה מַכֶּה אוֹתוֹ.

רָאָה מֹשֶׁה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מֶה עָשָׂה בְּאִשְׁתּוֹ, וְהֵיאַךְ הָיָה מַכֵּהוּ. אָמַר: לֹא דַּיְּךָ שֶׁאַתָּה עִנִּיתָ אֶת אִשְׁתּוֹ, אֶלָּא אַתָּה מַכֵּהוּ. כָּעַס עַל הַמִּצְרִי, וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה רָאָה שֶׁעִנָּה אִשְׁתּוֹ וְהָיָה חוֹזֵר וּמַכֶּה אֶת בַּעְלָהּ. וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, שֶׁהוּא חַיָּב מִיתָה, וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי. בַּמֶּה הִכָּהוּ? יֵשׁ אוֹמְרִים: הַמַּגְרֵפָה שֶׁל טִיט נָטַל וְהוֹצִיא אֶת מֹחוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: הִזְכִּיר עָלָיו אֶת הַשֵּׁם וַהֲרָגוֹ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר.

וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל, אָמַר לְיִשְׂרָאֵל: אַתֶּם מְשׁוּלִין כַּחוֹל. שֶׁהַחוֹל אָדָם נוֹטְלוֹ מִכָּאן וְנוֹתְנוֹ בְּכָאן וְאֵין קוֹלוֹ נִשְׁמָע, כָּךְ לֹא יֵצֵא דָּבָר זֶה מִפִּיכֶם. לְכָךְ כְּתִיב וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל.