מדרש תנחומא, שופטים ד׳

תִּתֵּן לְךָ. אַתָּה תְּמַנֶּה שׁוֹפְטִים בְּכָל שְׁעָרִים. שֶׁפַּעֲמַיִם בְּשַׁבָּת בָּתֵּי דִּינִין יוֹשְׁבִין בָּעֲיָרוֹת, בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי. וְאִם עָמְדָה הֲלָכָה לִפְנֵיהֶם, הָיוּ שׁוֹאֲלִין לְבֵית דִּין שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק, שֶׁיִּהְיוּ מַטִּין אֶת הָעָם לְכַף צֶדֶק. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי שָׁלוֹם, שֶׁיִּהְיוּ מַטִּין וּמְלַמְּדִין עֲלֵיהֶם זְכוּת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מִמִּי אַתָּה לָמֵד. מִגִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ, שֶׁבְּיָמָיו הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּצָרָה, וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ אָדָם שֶׁיְּלַמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת וְלֹא הָיָה מוֹצֵא, שֶׁהָיָה הַדּוֹר דַּל בְּמִצְוֹת וּבְמַעֲשִׂים. כֵּיוָן שֶׁנִּמְצָא זְכוּת בְּגִדְעוֹן, שֶׁלִּמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת, מִיָּד נִגְלָה עָלָיו הַמַּלְאָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּבֹא אֵלָיו מַלְאַךְ ה', וַיֹּאמֶר לוֹ: לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה (שופטים ו, יד), בְּכֹחַ זְכוּת שֶׁלִּמַּדְתָּ עַל בָּנַי. הֱוֵי, וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק, שֶׁיִּהְיוּ מְלַמְּדִין זְכוּת עַל הַדּוֹר.