מדרש תנחומא, תצוה ג׳

‎וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מַה מְּנוֹרָה שֶׁאֵינָהּ לַאֲכִילָה, טְעוּנָה שֶׁמֶן זַיִת זָךְ. מְנָחוֹת שֶׁהֵן לַאֲכִילָה, אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּהְיוּ טְעוּנִין שֶׁמֶן זַיִת זָךְ. תַּלְמוּד לוֹמַר: זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר, וְלֹא זָךְ כָּתִית לַמְּנָחוֹת. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים: אֲנִי הָיִיתִי מְשַׁמֵּשׁ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּמַעֲשֵׂה נִסִּים הָיָה בַּמְּנוֹרָה. מִשֶּׁהָיוּ מַדְלִיקִין אוֹתָהּ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה, לֹא הָיְתָה מִתְכַּבָּה עַד שָׁנָה אַחֶרֶת. וּפַעַם אַחַת לֹא עָשׂוּ הַזֵּיתִים שֶׁמֶן, הִתְחִילוּ הַכֹּהֲנִים לְכַבּוֹת. וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים: אֲנִי הָיִיתִי בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּמָצָאתִי מְנוֹרָה דְּלֵקָה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיְתָה דְּלֵקָה כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה. רְאֵה מַעֲשֵׂה נִסִּים. לְכָךְ נֶאֱמַר: כָּתִית לַמָּאוֹר וְלֹא לַמְּנָחוֹת. וְלָמָּה כֵן? אֶלָּא כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה יִהְיוּ מַדְלִיקִין אֶת הַמְּנוֹרָה, לְפִיכָךְ יִהְיוּ מַדְלִיקִין שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית. אֲבָל לַמְּנָחוֹת שֶׁהָיוּ מַקְרִיבִין בְּכָל יוֹם, לֹא. לְכָךְ נֶאֱמַר בָּהּ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית. אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כֵּיוָן שֶׁהָיוּ מַדְלִיקִין הַמְּנוֹרָה, כָּל חָצֵר שֶׁהָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם, הָיְתָה מִשְׁתַּמֶּשֶׁת לְאוֹרָהּ. לְכָךְ נֶאֱמַר: וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית.