מדרש תנחומא, תצוה ד׳

‎וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר (תהלים ל, י), וְאַתָּה מְצַוֶּה שֶׁנַּדְלִיק לְפָנֶיךָ נֵרוֹת. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: לְבַיִת מָלֵא פָּנָסָא, אָמַר בַּעַל הַבַּיִת לְעַבְדּוֹ, הַדְלֵק לָנוּ בְּתוֹךְ הֶחָצֵר נֵרוֹת. אָמַר לוֹ: כָּל הַבַּיִת מָלֵא אוֹרָה וְאַתָּה אוֹמֵר שֶׁאַדְלִיק בּוֹ נֵרוֹת. אָמַר לוֹ: הַדְלֵק בִּשְׁבִיל הָעֲבָדִים, שֶׁיְּהוּ מְאִירִין לָהֶם.

וְכָךְ הוּא אוֹמֵר: אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת (במדבר ח, ב). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְאוֹר בָּשָׂר וָדָם הִזְהַרְתִּי אֶתְכֶם עַל הַנֵּרוֹת, אֶלָּא שֶׁתֵּדְעוּ מַה חִבַּתְכֶם לְפָנַי. תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי כְּתִיב: וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן (שמות מ, לה), וְהוּא אוֹמֵר שֶׁיַּדְלִיקוּ לְפָנָיו נֵרוֹת. אֶלָּא בִּשְׁבִיל חִבַּתְכֶם אָמַרְתִּי לָכֶם.

וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ, אָמַר לֵהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: לֹא שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לַנֵּר אֶלָּא וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ בִּשְׁבִילְךָ, שֶׁאַתָּה רוֹאֶה לְהֵיכָן אַתָּה נִכְנָס וְיוֹצֵא. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְפִקֵּחַ וְסוּמָא שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, הָיָה הַפִּקֵּחַ סוֹמֵךְ אֶת הַסּוֹמָא. לָעֶרֶב אָמַר הַפִּקֵּחַ לַסּוּמָא: צֵא וְהַדְלֵק לָנוּ הַנֵּר. אָמַר לוֹ: עַד עַכְשָׁיו אַתָּה מַנְהִיגֵנִי בָּאֹפֶל, וַאֲפִלּוּ עַצְמִי אֵינִי רוֹאֶה, וְאַתָּה אוֹמֵר לִי הַדְלֵק לִי הַנֵּר. הַפִּקֵּחַ זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁכָּתוּב בּוֹ: עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ (זכריה ד, י). וְהַסּוּמָא, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּתוּב בָהֶם: נְגַשְׁשָׁה כַעִוְרִים קִיר וּכְאֵין עֵינַיִם נְגַשֵּׁשָׁה, כָּשַׁלְנוּ בַצָּהֳרַיִם כַּנֶּשֶׁף בָּאַשְׁמַנִּים כַּמֵּתִים (ישעיה נט, י).

וְהֵיאַךְ הוּא צָרִיךְ לָנוּ. אָמַר דָּוִד: ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא וְגוֹ' (תהלים כז, א). אֵימָתַי אָמַר דָּוִד פָּסוּק זֶה? בִּגְדוּד עֲמָלֵק. לְפִי שֶׁעָשָׂה עִמָּם מִלְחָמָה בַּלַּיְלָה וַהֲרָגָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם (ש״‎א ל, יז). וּמִי הָיָה מֵאִיר לָהֶם? זִקִּים וּבְרָקִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן פְּדָת אוֹמֵר: מְדַבֵּר בְּמִלְחֲמוֹת הַמִּצְרִים כְּשֶׁרָצוּ אַחַר יִשְׂרָאֵל. רְאֵה מַה כְּתִיב שָׁם: וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלַּיְלָה (שמות יד, כ). אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָה: כְּשֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל כָּךְ, אָמְרוּ: ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אִם תַּדְלִיקוּ לְפָנַי נֵרוֹת, אֲנִי מֵאִיר לָכֶם מִן הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ (ישעיה ס, יט).