מדרש תנחומא, צו ט׳

קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן (משלי ג, לה). הַכָּתוּב הַזֶּה מְשַׁמֵּשׁ מִבְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם וְעַד עַכְשָׁו. כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, זֶה נֹחַ וּבָנָיו. וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן, זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל. כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, זֶה שֵׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם (בראשית ט, כו). וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן, זֶה חָם, שֶׁנֶּאֱמַר: אָרוּר כְּנַעַן (בראשית ט, כה), כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, זֶה אַבְרָהָם. וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן, אֵלּוּ הַמְּלָכִים שֶׁהִכָּה אַבְרָהָם. כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, זֶה יִצְחָק. וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן, אֵלּוּ אַנְשֵׁי גְּרָר. כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, זֶה יַעֲקֹב. וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן, זֶה עֵשָׂו. כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, זֶה יְהוֹשֻׁעַ. וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן, אֵלּוּ שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים שֶׁהִכָּה. כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, זֶה דָּוִד. וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן, זֶה גָּלְיַת. כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, זֶה עֵלִי. וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן, אֵלּוּ בָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְּלִיַּעַל (ש״א ב, יב). כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, אֵלּוּ בְּנֵי אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ. לָמָּה נֶאֱמַר כָּאן, קַח. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, חַיָּב אֲנִי לְקִיחָה, אֶלָּא קוּם אַתָּה וְגַדְּלוּ בִּלְקִיחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: קַח אֶת אַהֲרֹן. וְאֵימָתַי לָקַח אַהֲרֹן, בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה' לְחַבֵּל שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן שֶׁרָאָה מֹשֶׁה, אָמַר לֵיהּ: מָה אַתָּה עוֹמֵד, קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֵן עָלֶיהָ אֵשׁ (במדבר יז, יא). אָמַר לֵיהּ אַהֲרֹן, מָרִי מֹשֶׁה, לְהָרְגֵנִי אַתָּה מְבַקֵּשׁ. בָּנַי מִפְּנֵי שֶׁהִקְרִיבוּ לְפָנָיו אֵשׁ הֶדְיוֹטוֹת, נִשְׂרְפוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה, וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם (ויקרא י, א-ב). וְלִי אַתָּה אוֹמֵר, קַח אֶת הַמַּחְתָּה. בָּנַי הִכְנִיסוּ אֵשׁ זָרָה וְנִשְׂרְפוּ, וַאֲנִי מוֹצִיא אֵשׁ קָדוֹשׁ לַחוּץ וְאֵינִי מֵת וְאֵינִי נִשְׂרָף. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה, לֵךְ וַעֲשֵׂה מְהֵרָה מַה שֶּׁשָּׁמַעְתָּ. עַד שֶׁאַתָּה עוֹמֵד וּמֵשִׂיחַ, הֵם מֵתִים. אֶלָּא עֲשֵׂה מְהֵרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי יָצָא הַקֶּצֶף (במדבר יז, יא). כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע אַהֲרֹן כֵּן, אָמַר, וְאִלּוּ אֲנִי מֵת עַל יִשְׂרָאֵל, אֵינִי כְּדַאי, מִיָּד, וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר מֹשֶׁה (במדבר יז, יב). לְכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, קַח אֶת אַהֲרֹן, גַּדְּלֵהוּ בִּלְקִיחָה. מָה אַהֲרֹן הִצִּיל אֶת בָּנַי בִּלְקִיחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: קַח אֶת הַמַּחְתָּה (במדבר יז, יא), אַף אַתָּה גַּדְּלֵהוּ בִּלְקִיחָה. לְכָךְ כְּתִיב: קַח אֶת אַהֲרֹן.