משנה ברורה תקנ״ז

(א) בתשעה באב אומר וכו' – מסתימת המחבר משמע דדעתו שיאמרו בכל התפילות. וכן הוא המנהג בירושלים. אבל במדינותינו המנהג כמו שכתב הרמ"א.

(ב) בבונה ירושלים וכו' – לפי שהיא מעניינא. ואם שכח, אומר בעבודה, דהיינו קודם "ותחזינה", ואין צריך לחתום ב"ברוך... מנחם ציון", אלא "ותחזינה עינינו" עד סוף הברכה.

(ג) ועננו בשומע תפילה – היינו ליחיד, אבל הש"ץ אומרה ברכה בפני עצמה בחתימה בין גואל לרופא.
והנה ליחיד, דעת המחבר בסימן תקס"ה דבארבעה צומות אומר "עננו" בכל תפילה ב"שומע תפילה". אבל דעת הרמ"א שם דאין היחיד אומרה רק במנחה.
ולעניין ש"ץ, דעת רוב הפוסקים דאף בתשעה באב יאמרנה בשחרית בין גואל לרופא, כמו לעניין שארי תעניתים.

(ד) אין מחזירין אותו – כי בימים שאין בה קרבן מוסף, אם טעה ולא אמר מעין המאורע אין מחזירין אותו.

(ה) בברכת המזון – בבונה ירושלים. ואף שבתפילה לא נהגו לאומרו רק במנחה, מכל מקום בברכת המזון דליכא מנחה יש לאומרו.
ועיין בשערי תשובה בשם איזו אחרונים שמפקפקים על פסק זה, וכן בביאור הגר"א משמע שדעתו נוטה שלא לאמר, כי לא קבעוה רק בתפילה. ומיהו לכולי עלמא אם לא אמרו אין מחזירין אותו.