תנ״ך
נחמיה ח׳
חלק מ: פתוחה: ויפתח עזראפתוחה: ויאמר נחמיהפתוחה: וביום השניסתומה: ויגע החדשסתומה: ויצאו העםסתומה: ויעשו כל
קריאה: ציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים בתרגוםציטוטים בתרגוםרש״י
וַיֵּאָסְפוּ כׇל־הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל־הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַֽׁעַר־הַמָּיִם וַיֹּֽאמְרוּ לְעֶזְרָא הַסֹּפֵר לְהָבִיא אֶת־סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר־צִוָּה יְהֹוָה אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶֽת־הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל מֵאִישׁ וְעַד־אִשָּׁה וְכֹל מֵבִין לִשְׁמֹעַ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי׃
רש״י
וַיִּקְרָא־בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר ׀ לִפְנֵי שַֽׁעַר־הַמַּיִם מִן־הָאוֹר עַד־מַחֲצִית הַיּוֹם נֶגֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַמְּבִינִים וְאׇזְנֵי כׇל־הָעָם אֶל־סֵפֶר הַתּוֹרָֽה׃
רש״י
מן האור. של תחלת היום:
from the light of the beginning of the day.
אל ספר התורה. היו כל העם מטים אזניהם:
to the Scroll of the Law All the people inclined their ears.
וַֽיַּעֲמֹד עֶזְרָא הַסֹּפֵר עַֽל־מִגְדַּל־עֵץ אֲשֶׁר עָשׂוּ לַדָּבָר וַיַּֽעֲמֹד אֶצְלוֹ מַתִּתְיָה וְשֶׁמַע וַעֲנָיָה וְאוּרִיָּה וְחִלְקִיָּה וּמַעֲשֵׂיָה עַל־יְמִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ פְּדָיָה וּמִֽישָׁאֵל וּמַלְכִּיָּה וְחָשֻׁם וְחַשְׁבַּדָּנָה זְכַרְיָה מְשֻׁלָּֽם׃ {פ}
רש״י
אשר עשו לדבר. אותו מגדל עץ עשו לשם כך לקרות שם עליו ספר התורה:
on a wooden tower That wooden tower was made for the purpose of reading the Scroll of the Law upon it.
וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כׇל־הָעָם כִּֽי־מֵעַל כׇּל־הָעָם הָיָה וּכְפִתְחוֹ עָֽמְדוּ כׇל־הָעָֽם׃
רש״י
כי מעל כל העם היה. ועל כן ראוהו כולם:
for he was above all the people Therefore, they all saw him.
וכפתחו עמדו כל העם. וכאשר פתחו לקרות שתקו כל העם:
and when he opened it, all the people stood And when he opened it to read, all the people stood silent.
עמדו. לשון שתיקה (שתקו) כמו עמדו ולא ענו עוד (איוב ל״ב:ט״ז):
stood Heb. עָמְדוּ, an expression of silence (they stood silent), like (Job 32:16): “...for they remained silent (עָמְדוּ) ; they no longer answered.”
וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת־יְהֹוָה הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל וַיַּֽעֲנוּ כׇל־הָעָם אָמֵן ׀ אָמֵן בְּמֹעַל יְדֵיהֶם וַיִּקְּדוּ וַיִּֽשְׁתַּחֲווּ לַיהֹוָה אַפַּיִם אָֽרְצָה׃
רש״י
במועל ידיהם. בנשיאות ידיהם שנשאו כפיהם למעלה להודות להקב"ה כענין שנאמר ויפרוש כפיו השמים (מלכים א ח׳:כ״ב):
with the uplifting of their hands with the raising of their hands, meaning that they lifted their hands on high to thank the Holy One, blessed be He, as it is stated: (I Kings 8:22): “...and spread forth his hands towards heaven.”
וְיֵשׁוּעַ וּבָנִי וְשֵׁרֵבְיָה ׀ יָמִין עַקּוּב שַׁבְּתַי ׀ הֽוֹדִיָּה מַעֲשֵׂיָה קְלִיטָא עֲזַרְיָה יוֹזָבָד חָנָן פְּלָאיָה וְהַלְוִיִּם מְבִינִים אֶת־הָעָם לַתּוֹרָה וְהָעָם עַל־עׇמְדָֽם׃
רש״י
מבינים את העם. שהיו מתרגמין לעם דברי תורה:
explained...to the people meaning that they would translate the words of the Torah to the people.
על עמדם. שהיו עומדים על רגליהם:
in their place meaning that they were standing on their feet.
וַֽיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָֽא׃ {פ}
רש״י
ושום שכל. ושימת חכמה ושום לשון פעול:
and gave sense Heb. וְשּׂם שֶׂכֶל, and giving wisdom; וְשּׂם is an expression of doing.
וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה הוּא הַתִּרְשָׁתָא וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן ׀ הַסֹּפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת־הָעָם לְכׇל־הָעָם הַיּוֹם קָדֹֽשׁ־הוּא לַיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אַל־תִּֽתְאַבְּלוּ וְאַל־תִּבְכּוּ כִּי בוֹכִים כׇּל־הָעָם כְּשׇׁמְעָם אֶת־דִּבְרֵי הַתּוֹרָֽה׃
רש״י
היום קדוש. כי יום ר"ה הוא:
The day is holy because it is the day of Rosh Hashanah.
כי בוכים כל העם. מפני שלא קיימו התורה כראוי:
for all the people were weeping because they did not uphold the Torah appropriately.
וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַֽמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּֽי־קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל־תֵּעָצֵבוּ כִּֽי־חֶדְוַת יְהֹוָה הִיא מָֽעֻזְּכֶֽם׃
רש״י
לאין נכון לו. לעני שאין מזומן לו מאכלו:
to whoever has nothing prepared to a poor man who has no food prepared for himself.
וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכׇל־הָעָם לֵאמֹר הַסּוּ כִּי הַיּוֹם קָדֹשׁ וְאַל־תֵּעָצֵֽבוּ׃
רש״י
מחשים. היו מזהירין לכל העם לחשות שלא יבכו עוד:
quieted They admonished all the people to be quiet, that they should weep no longer.
הסו. ל' שתיקה כמו ויהס כלב (מדבר י"ג):
Hush Heb. הַסוּ, an expression of silence, like (Num. 13:30): “And Caleb hushed (וַיַהַס).”
וַיֵּלְכוּ כׇל־הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶֽם׃ {פ}
וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכׇל־הָעָם הַכֹּֽהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֶל־עֶזְרָא הַסֹּפֵר וּלְהַשְׂכִּיל אֶל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָֽה׃
רש״י
וביום השני. של ראש השנה:
And on the second day of Rosh Hashanah.
וַֽיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה בְּיַד־מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי׃
וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכׇל־עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלַ͏ִם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי־זַיִת וַעֲלֵי־עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתֽוּב׃ {ס}
רש״י
ואשר ישמיעו. וצוו אשר ישמיעו קול לחוג את חג הסוכות וכן נוהג המקרא לדבר כענין הזה כמו אמור לנער ויעבור לפנינו (שמואל א ט׳:כ״ז):
And that they should announce And they commanded that they announce that they celebrate the Festival of Sukkoth, and so it is customary for Scripture to speak in this manner, like (I Sam. 9: 27): “Tell the servant and he will go ahead of us.”
ועלי הדס. מפורש במסכת סוכה זה הדס שוטה שאינו ראוי ללולב כי אם לעשות סוכה:
myrtle leaves It is explained in Tractate Succah (12a) that this is a wild myrtle which is unfit for the lulav and only fit to make a sukkah.
ועלי תמרים. ללולב:
date palm leaves for a lulav.
ועלי עץ עבות. זה הדס הראוי ללולב כמפורש במסכת סוכה:
and leaves of plaited trees This is the myrtle that is fit for the lulav as is explained in Tractate Succah (ad loc.).
וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל־גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָֽיִם׃ {ס}
וַיַּֽעֲשׂוּ כׇֽל־הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן־הַשְּׁבִי ׀ סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹֽא־עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן־נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹֽד׃
וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים יוֹם ׀ בְּיוֹם מִן־הַיּוֹם הָֽרִאשׁוֹן עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן וַיַּֽעֲשׂוּ־חָג שִׁבְעַת יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּמִּשְׁפָּֽט׃ {פ}
רש״י
יום ביום. בכל יום ויום:
day by day every day.
ביום אחד לחדש השביעי. הוא יום של ראש השנה:
on the first day of the seventh month That is the day of Rosh Hashanah.