רי״ף בבא בתרא ז׳

נחמן אוכלי דבר אחר ומאי ניהו מקבלי צדקה של עכו"ם פסולין לעדות ולא אמרן אלא בפרהסיא אבל בצינעא לא ובפרהסיא נמי לא אמרן אלא דהוה ליה לאיתזוני בצינעא וקא מבזי נפשיה בפרהסיא אבל לא הוה אפשר ליה לאיתזוניה בצינעא לא דחיותיה היא:

מתני' (דף יא.) אין חולקין את החצר עד שיהא בה ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה ולא את השדה עד שיהא בה תשעת קבין לזה ותשעת קבין לזה רבי יהודה אומר תשעה חצאי קבין לזה וכן לזה ולא את הגנה עד שיהא בה חצי קב לזה וחצי קב לזה ר' עקיבא אומר בית רובע ולא את הטרקלין ולא את המורן ולא את השובך ולא את הטלית ולא את המרחץ ולא את בית הבד עד שיהא בהן כדי לזה ולזה אימתי בזמן שאין שניהן רוצין אבל בזמן ששניהם רוצין אפילו בפחות מיכן יחלוקו וכתבי הקדש אע"פ ששניהם רוצין לא יחלוקו:

גמ' א"ר אסי א"ר יוחנן ד"א שאמרו חוץ משל פתחים תניא נמי הכי אין חולקין את החצר עד שיהא בה שמונה אמות לזה ושמונה אמות לזה והא תנן ארבע אמות אלא לאו ש"מ כדרבי אסי אמר רבי יוחנן ש"מ

והני מילי כשאין אחד מהן מכיר את חלקו שכל אחד ואחד מהן יש לו רשות להשתמש בכולה אבל אם כל אחד מהן מכיר את חלקו ואינו יכול להשתמש בחלקו של חבירו חולקין ואע"פ שאין שם שמונה אמות לזה ושמונה אמות לזה ממאי מדאמרי' בריש פירקא (דף ג.) ואי היזק ראיה שמיה היזק מאי איריא רצו אפי' לא רצו נמי פלגי א"ר יוחנן משנתנו בשאין בה דין חלוקה ואי לית בה דין חלוקה כי רצו מאי הוי ליהדרו בהו ופריק שקנו מידן ברוחות רב אשי אמר כגון שהלך זה בעצמו והחזיק וזה בעצמו והחזיק ש"מ דמתני' דקתני רצו כשאין כל א' מהם מכיר את חלקו הילכך כיון דקנו מידם ברוחות אי נמי אחזיק כל חד מינייהו במנתיה איסתליק ליה רשות ממנתא דחבריה ופלגי ולא מצי לעכובי אהדדי ואף על גב דלית בה דין חלוקה דהא ליכא לכל חד מינייהו דשותא במנתא דחבריה:

אמר רב הונא חצר לפי פתחיה מתחלקת ורב חסדא אמר נותן לכל פתח ופתח ארבע אמות והשאר חולקין בשוה תניא כוותיה דרב חסדא פתחים שבחצר יש להן ארבע אמות לכל אחד ואחד היה לזה פתח אחד ולזה שני פתחים זה שיש לו פתח אחד נוטל ארבע אמות וזה שיש לו שני פתחים נוטל ח' אמות והשאר יחלוקו בשוה היה לו פתח א' רחב שמונה אמות נוטל ח' אמות כנגד הפתח ברוחב ד' אמות בחצר והני ד' אמות על ח' אמות דקאמר ד' אמות על ח' אמות דוקא ולא סגיא בבציר מארבע אמות ואע"ג דאיכא עשר אמין באורכא אי ליכא בפותיא ארבע אמות לית בה דין חלוקה דכיון דלית בה ד' אמות לא חזיא לתשמישתא

אמר אמימר האי חפירה דסופלי יש לו ד"א לכל רוח ולא אמרן אלא דלא ייחד לה פיתחא (דף יא:) אבל ייחד לה פיתחא אין לו אלא ארבע אמות לפני פתחו בלבד אמר רב הונא אכסדרה אין לה ד' אמות טעמא מאי משום פירוק משאות הכא אפשר דעייל לגואי ומפריק מותיב רב ששת אחד שערי בתים וא' שערי אכסדראות יש להן ד"א כי תניא ההיא באכסדרה רומיתא דלא אפשר למיעל לגואי ומפריק תנו רבנן בית שער אכסדרה

ומרפסת יש להן ד"א היו חמשה בתים פתוחים למרפסת אין להן אלא ד' אמות גרסי' בסוכה (דף ג.) בית שאין בו ד"א על ד' אמות פטור מן המזוזה ומן המעקה ואין האחים והשותפים חולקים בו דלא חזי לדירה:

בית חציו מקורה וחציו אינו מקורה אין לו ארבע אמות ואפילו קרויו לבר ולא מיבעיא קרויו מלגיו דעייל מלגואי ומפריק בעי מיניה רב הונא מרבי אמי אחד מבני מבוי שבקש להחזיר פתחו למבוי אחר בני מבוי מעכבין עליו או אין מעכבין עליו א"ל בני מבוי מעכבין עליו אכסניא לפי בני אדם מתחלקת או לפי פתחים מתחלקת א"ל אכסניא לפי בני אדם מתחלקת תניא נמי הכי זבל שבחצר מתחלקת לפי פתחם ואכסניא לפי בני אדם מתחלקת

יש שפירשו זבל של אכסניא וגולפא ושדריא שדרך האכסנאים להניחם חולקים אותם בעלי האכסניא לפי בני אדם ויש שפירשו אכסניא זו היא אכסניא של מלך או של עבדיו כשגובים אותם לפי בני אדם ולא לפי פתחים האי דאמרינן בני מבוי מעכבין עליו ה"מ מבוי שאינו מפולש מפני שמרבה עליהן את הדרך אכל מבוי מפולש אין מעכבין עליו דהוה ליה רשות הרבים:

אמר רב הונא אחד מבני מבוי שבקש לסתום כנגד פתחו בני מבוי מעכבין עליו מפני שמרבה עליהן את הדרך מיתיבי חמש חצרות הפתוחות למבוי כולן משתמשות עם החיצונה וחיצונה משתמשת לעצמה והשאר משתמשות עם השניה והשניה משתמשת לעצמה ומשתמשת עם החיצונה נמצאת הפנימית משתמשת עם כולן ומשתמשת לעצמה תנאי היא דתניא אחד מבני מבוי שבקש להחזיר פתחו למקום אחר בני מבוי מעכבין עליו היה סתום ובקש לפותחו אין בני מבוי מעכבין עליו וחמש חצרות הפתוחות למבוי כולן משתמשות עם החיצונה והחיצונה משתמשת לעצמה והשאר משתמשות עם השניה והשניה משתמשת עם החיצונה ומשתמשת לעצמה נמצאת פנימית משתמשת עם כולן ומשתמשת לעצמה דברי רבי ר' שמעון בן אלעזר אומר חמש חצרות הפתוחות למבוי כולן משתמשות במבוי וקם ליה רב הונא כרבי שמעון בן אלעזר וליתא לדרב הונא דהא דרבי פליגא עליה דרבי שמעון בן אלעזר וקיימא לן הלכה כרבי מחברו:

היה סתום ובקש לפותחו אין בני מבוי מעכבין עליו אמר ^*בגמ' וברא"ש איתא רבא (ג"א)רבה לא שנו אלא שלא פרץ את פצימיו אבל פרץ את פצימיו בני מבוי מעכבין עליו א"ל אביי לרבה תניא דמסייעא לך (דף יב.) בית סתום יש לו ארבע אמות פרץ את פצימיו אין לו ד' אמות בית סתום אינו מטמא כל סביביו