רי״ף בבא בתרא ח׳

פרץ את פצימיו מטמא כל סביביו:

א"ר ענן אמר שמואל מבואות המפולשות לרה"ר ובקשו בעלי מבואות להעמיד להן דלתות בני רה"ר מעכבים עליהם דזימני דדחקי בני רה"ר ועיילי להתם:

^*בד"ק ליתא כ"ז(אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מבואות המפולשות לעיר אחרת ובקשו בני מבוי לסתמן בני העיר אחרת מעכבין עליהם ואפילו איכא דרכא אחרינא):

אמר רב יהודה אמר רב מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו:

ולא את השדה עד שיהא בו תשעת קבין לזה וכו':

ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה:

(דף יב:) פשיטא חלק פשוט וחלק בכור יהבינן ליה אחד מצרא יבם מאי אמר אביי היא היא ורבא אמר אמר קרא והיה הבכור הוייתו כבכור ואין חלוקתו כבכור ההוא גברא דזבן ארעא אמיצרא דבי נשיה כי קא פלגי אמר להו פלגו לי אמיצראי אמר רבה כגון זה כופין על מדת סדום מתקיף לה רב יוסף אמרי אחי מעלינן ליה כנכסי דבי בר מריון והלכתא כרב יוסף:

תרתי ארעתא חדא אהאי נגרא וחדא אהאי נגרא אמר רבה כגון זה כופין על מדת סדום מתקיף לה רב יוסף זימנין דהאי מדויל והאי לא מדויל והלכתא כרב יוסף:

תרוייהו אחד נגרא אמר רב יוסף כגון זה ודאי כופין על מדת סדום מתקיף לה אביי בעינן לאפושי אריסי והלכתא כרב יוסף אפושי אריסי ולא כלום היא:

(דף יג.) חד גיסא נגרא וחד גיסא נהרא פלגי לה בקרנא זול ^*בכל דפו"י מוצב פה הציור של רש"י וכן הוא בנ"י אך הד"ח הגיהו הציור של ר"ח וכ"נ כי האלפסי היה תלמידו(כגון זו):

ולא את הטרקלין ולא את המורן וכו':

אין בהן כדי לזה וכדי לזה מאי אמר רב יהודה אית דינא דגוד או אגוד ורב נחמן אמר לית דינא דגוד או אגוד ת"ש שני אחים אחד עני ואחד עשיר והניח להן אביהם מרחץ ובית הבד אם עשאן לשכר

השכר לאמצע ואם עשאן לעצמן הרי עשיר אומר לעני (דף יג:) קח לך עבדים וירחצו במרחץ קח לך זיתים וענבים ובוא ועשה בבית הבד שמע מינה דלית דינא דגוד או אגוד וקשה לרב יהודה ופרקינן שאני התם דגוד איכא אגוד ליכא איכא מאן דמוכח מכאן דלא אמר גוד או אגוד אלא בזמן שיד שניהם משגת לקנות אבל בזמן שהאחד עשיר ויכול לקנות ואחד עני ואין ידו משגת לא אמר גוד או אגוד

ואנן לא סבירא לן הכי אלא כי אמר תובע לנתבע גוד או אגור אמרינן דינא קא"ל ולא איכפת לן בנתבע בין אית ליה ובין לית ליה ומתני' דשני אחין היינו טעמא שהעני הוא התובע והוא אין יכול לומר לעשיר גוד את או אנא אגוד דהא לית ליה למיגד ולכן איבטל דינא דגוד או אגוד שהעשיר יאמר לו איני רוצה לגוד גוד אתה וכיון דלית ליה איבטל דינא דגוד או אגוד אבל אם היה העשיר תובע לעני ואומר לו גוד או אגוד הוה אמרי' ליה דינא קא"ל גוד ואי לית לך שבקיה ואיהו לגוד כללא דמילתא היכא שהתובע אומר גוד או אגוד לא איכפת לן בנתבע אי אית ליה למיגד או לית ליה דאי לית ליה יניח לתובע לגור אמר אמימר הלכתא אית דינא דגוד או אגוד ותניא נמי הכי כל שאילו יחלק ושמו עליו חולקין ואם לאו מעלין אותו בדמים

תניא טול אתה שיעור ואני פחות שומעין לו רשב"ג אומר אין שומעין לו מ"ט דרשב"ג משום דאמר אי בדמי לית לי למיתן לך ואי במתנה לא ניחא לי דכתיב (משלי ט״ו:כ״ז) ושונא מתנות יחיה וקפסקי רבוותא דהלכתא כרשב"ג משום דמסתבר טעמיה:

ובכתבי הקדש אף על פי ששניהם רוצין לא יחלוקו:

אמר שמואל לא שנו אלא בכרך אחד אבל בשתי כריכות אם רצו לחלוק חולקין ואם לאו אית דינא דגוד או אגוד ודוקא לחלוק כגון תהלים ותורה אין חולקים אא"כ [רצו] דתרוייהו צריכי להאי ותרוייהו צריכי להאי אבל תהלים ותהלים תורה ותורה (לא) ע"כ חולקין (דמצי למימר ליה גוד או אגוד):

הג"ה עד סוף הפרק: אמר ליה רב אשי לאמימר והא רבין בר חנינא ורב דימי בר חנינא הויין להו תרי אמהתא חדא הוה ידעה אפויי ובשולי וחדא ידעה פילכי ונוולא וביסתרקי אתו לדינא קמיה דרבא ואמר להו לית דינא דגוד או אגוד אמר ליה שאני התם דמר ניחא ליה בתרוייהו ומר ניחא ליה בתרוייהו:

תנו רבנן מדביק אדם תורה ונביאים וכתובים כאחד דברי ר"מ ורבי יהודה אומר תורה בפני עצמה ונביאים בפני עצמן וכתובים בפני עצמן וחכמים אומרים כל אחד ואחד בפני עצמו אמר רבי מעשה והביאו לפנינו ס"ת ונביאים וכתובים מדובקים כאחד והכשרנום ומניח כדי לגול עמוד בתחלתו וכדי היקף בסופה ונותן בין כל חומש וחומש ארבע שיטין ובן בין כל נביא ונביא ובנביא של י"ב שלש שיטין ומתחיל מלמעלה ומסיים מלמטה (דף יד.) שאם רצה לחתוך חותך תניא כל הספרים נגללין מתחלתן ס"ת היא נגללת לאמצעיתה ועושה לה עמוד אילך