רא״ש על שבת ה׳:ג׳

ת"ר סכין ומפרכסין לאדם ואין סכין ומפרכסין לבהמה ודוקא בגמר מכה ומשום תענוג אבל איכא בתחלת מכה ומשום צער מפרכסין נמי לבהמה תניא בהמה שאכלה הרבה כרשינין לא יריצנה בחצר בשביל שתתרפה ורבי יאשיה מיקל דרש רבין הלכתא כר' יאשיה וכיון דקי"ל הלכתא כר' יאשיה דמיקל משום צערא דבהמה ולא גזרינן משום שחיקת סממנים שמעת מינה דלית הלכתא כי הא מתני' דתניא בהמה שאחזה דם אין מעמידין אותה במים עד שתצטנן גזירה משום שחיקת סממנים וכן פסק מהרי"ח דקיימא לן כר' יאשיה דמיקל דאין אדם בהול כל כך על רפואת בהמתו כולי האי דניחוש לשחיקת סממנין: