שמות כ״ח:ל״ו-מ״ג

ציץ. כמין טס של זהב היה, רוחב ב' אצבעות, מקיף על המצח מאוזן לאוזן (סוכה ה:):

A diadem. It was a sort of golden plate, having a width of two finger breadths, going around the forehead from ear to ear.A (See illustration on page 205.)

על פתיל תכלת. ובמקום אחר הוא אומר, וַיִּתְּנוּ עָלָיו פְּתִיל תְּכֵלֶת (שמות לט, לא), ועוד, כתיב כאן והיה על המצנפת, ולמטה הוא אומר והיה על מצח אהרן, ובשחיטת קדשים שנינו (זבחים יט.:), שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפלין, למדנו שהמצנפת למעלה בגובה הראש, ואינה עמוקה להכנס בה כל הראש עד המצח, והציץ מלמטה, והפתילים היו בנקבים, ותלויין בו בשני ראשים ובאמצעו, ששה בג' מקומות הללו, פתיל מלמעלה אחד מבחוץ ואחד מבפנים כנגדו, וקושר ראשי הפתילים מאחורי העורף שלשתן, ונמצאו בין אורך הטס ופתילי ראשיו מקיפין את הקדקד, ופתיל האמצעי שבראשו קשור עם ראשי השנים, והולך על פני רוחב הראש מלמעלה, נמצא עשוי כמין כובע, ועל פתיל האמצעי הוא אומר והיה על המצנפת, והיה נותן הציץ על ראשו כמין כובע על המצנפת, והפתיל האמצעי מחזיקו שאינו נופל, והטס תלוי כנגד מצחו, ונתקיימו כל המקראות, פתיל על הציץ, וציץ על הפתיל, ופתיל על המצנפת מלמעלה:

Set it on a greenish-blue cord. But elsewhere it states: “Put over it (the צִיץ) a greenish-blue cord.” Furthermore, here it is written: “So that it will be on the turban” but further on it states: “It shall be on Aharon’s forehead”! [To solve this dilemma we must refer to the gemara:] In the Tractate Shechitas Kodoshim we learned: his hair was visible between the diadem and the turban for it was there that he donned his tefillin. We learn from this that the turban was high up on the head and it was not deep enough for the entire head to fit into it [all the way down] to the forehead. The diadem was beneath [leaving a space between it and the turban]. The threads were [inserted] into holes hanging from it at both endsB and at its middle.C Six [threads] at these three places: a thread at the top, one on the outside [of the plate] and one on the inside opposite it. He tied the ends of the thread, all three of them at back of the neck.D Consequently between the length of the plate and the threads at its ends, his skull was surrounded. The middle thread which was on its top was tied with the ends of the [other] two and passed over the width (i.e., the crown) of his head. The result was that it was made like a hat. It is in reference to the middle thread that it says: “so that it will be on the turban.” He placed the diadem on his head as a sort of hat, over the turbanE with the middle thread holding it so that it should not fall. The plate hung against his forehead. All the verses have now been set right: a thread on the diadem and the diadem on the thread and a thread on top of the turban.

ונשא אהרן. לשון סליחה, ואף על פי כן אינו זז ממשמעו, אהרן נושא את המשא של עון, נמצא מסולק העון מן הקדשים:

Aharon will carry. A term meaning “atonement.” Nevertheless, it does not lose its plain meaning: Aharon carried the load of sin thereby removing sin from the holy things.

את עון הקדשים. לרצות על הדם ועל החלב שקרבו בטומאה, כמו ששנינו (מנחות כה.), אי זה עון הוא נושא, אם עון פגול הרי כבר נאמר לא ירצה, ואם עון נותר הרי נאמר לא יחשב, ואין לומר שיכפר על עון הכהן שהקריב טמא, שהרי עון הקדשים נאמר, ולא עון המקריבים, הא אינו מרצה אלא להכשיר הקרבן:

The iniquity of the sacred offerings. [I.e.] to make acceptable [to God] the blood and the fat [of the sacrifices] that were sacrificed in a state of uncleanliness, as we have learned: For what sin does it (the צִיץ) atone? If it is the sin of pigul, [concerning this] it has already stated: “It shall not be accepted.” And if it is the sin of nosar (leftover), it has stated: “It shall not be considered [a valid sacrifice].” It also cannot be said that it atones for the sin of a kohein who sacrificed while he was unclean, for it states: “the sin of the holy things,” and not: “the sin of those who sacrifice,” thereby indicating that it only atones for the purpose of making a korbon valid.

והיה על מצחו תמיד. אי אפשר לומר שיהא על מצחו תמיד, שהרי אינו עליו אלא בשעת העבודה, אלא תמיד לרצות להם, אפילו אינו על מצחו, שלא היה כהן גדול עובד באותה שעה, ולדברי האומר עודהו על מצחו מכפר ומרצה, ואם לאו אינו מרצה, נדרש על מצחו תמיד, מלמד שממשמש בו בעודו על מצחו, שלא יסיח דעתו ממנו:

It shall be on his forehead always. It cannot be said that it should actually always be on his forehead, for it was on him only during the service but “always to make them acceptable,” even when it is not on his forehead i.e., if the kohein godol was not performing the Service at that time. According to the opinion that [only] when it is on his forehead does it atone and make the sacrifices acceptable but, if not, it cannot make the sacrifices acceptable, then it is expounded as עַל מִצְחוֹ תָּמִיד, and it teaches that he must [constantly] touch it while it is on his forehead so as not to take his mind off it.

ושבצת. עשה אותם משבצות משבצות, וכולם של שש:

Checkered. [Meaning:] make it checkered throughout and it should entirely be of linen.

ולבני אהרן תעשה כתנת. ארבעה בגדים הללו ולא יותר, כתונת, ואבנט, ומגבעות היא מצנפת, ומכנסים הכתובים למטה בפרשה:

For Aharon’s sons make undershirts. [Meaning:] these four garments and no more: an undershirt, a sash-belt, hats identical to the turban, and pants, which are mentioned later in this section.

והלבשת אותם את אהרן. אותם האמורין באהרן, חשן, ואפוד, ומעיל, וכתונת תשבץ, מצנפת, ואבנט, וציץ, ומכנסים, הכתובים למטה בכולם:

Clothe your brother, Aharon, with these. [I.e.] those that are mentioned regarding Aharon, the breastplate, the eiphod, the robe, the checkered undershirt, the turban, the sash-belt, the diadem, and the pants that are mentioned later concerning all of them (i.e., Aharon and sons).

ואת בניו אתו. אותם הכתובים בהם:

And his sons along with him — those [garments] that are mentioned in connection with them.

ומשחת אותם. את אהרן ואת בניו בשמן המשחה:

Anoint them — Aharon and his sons with the anointing oil.

ומלאת את ידם. כל מלוי ידים לשון חנוך, כשהוא נכנס לדבר להיות מוחזק בו מאותו יום והלאה, ובלשון לע"ז, כשממנין אדם על פקודת דבר, נותן השליט בידו בית יד של עור שקורין גוואנ"טו, ועל ידו הוא מחזיקו בדבר, וקורין לאותו מסירה וויר"סטיר, והוא מלוי ידים:

And install them. Wherever the expression מִלּוּי יָדַיִם is used it is a term for installation. When one embarks on something (i.e., a position) that he will occupy from that day on, [it is referred to as מִלּוּי — “filling.”] In Old French, when a person is appointed to any position [in government], the ruler puts in his hand a leather glove called gant, in Old French and by that means he establishes him in that position. This transmission is called [in Old French] rewestir. And that is the expression of מִלּוּי יָדַיִם (filling the hand).

ועשה להם. לאהרן ולבניו:

Make for them — for Aharon and his sons.

מכנסי בד. הרי ח' בגדים לכהן גדול וארבעה לכהן הדיוט:

Linen pants. Thus you have eight garments for the kohein godol and four for the common kohein.

והיו על אהרן. כל הבגדים האלה, על אהרן הראויין לו:

These [garments] must be worn by Aharon. I.e., all these garments on Aharon: those that apply to him —

ועל בניו. האמורין בהם:

and on his sons — those that are mentioned in connection with them —

בבואם אל אהל מועד. להיכל וכן למשכן:

whenever they come into the Tent of Meeting — into the Sanctuary as well as into the mishkon.

ומתו. הא למדת, שהמשמש מחוסר בגדים, במיתה:

And die. Thus you learn that one who performs a korbon service lacking any of the garments [is liable to] the death penalty.

חקת עולם לו. כל מקום שנאמר חקת עולם, הוא גזירה מיד ולדורות לעכב בו:

An everlasting statute for him. Wherever חֻקַּת עוֹלָם is said it is a decree for the immediate present and for [future] generations [and if the statute is ignored] it will render [the mitzvah] invalid.