שמות ו׳:ב׳-ט׳

וידבר אלהים אל משה. דִּבֶּר אתו משפט, על שהקשה לדבר ולומר למה הרעותה לעם הזה:

Elokim spoke to Moshe. He (Hashem) spoke to him with severity for he (Moshe) had spoken harshly, saying, “Why have you brought harm to this nation?”

ויאמר אליו אני ה'. נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני, ולא לחנם שלחתיך כי אם לקיים דברי שדברתי לאבות הראשונים. ובלשון הזה מצינו שהוא נדרש בכמה מקומות אני ה' נאמן ליפרע, כשהוא אומר אצל עונש, כגון וחללת את שם אלהיך אני ה', וכשהוא אומר אצל קיום מצות, כגון ושמרתם מצותי ועשיתם אותם אני ה', נאמן ליתן שכר:

And said to him, “I am Adonoy.” (I.e.) “[I] can be trusted to properly reward those who walk before Me. And it is not in vain that I sent you but to keep My promise which I had made to the early Fathers.” And it is in this sense that we find in many places: "אֲנִי ה'" [denoting] that He may be relied upon to exact retribution, when it (אני ה') appears in the context of punishment, as in: “You shall be profaning your God’s Name (אֲנִי ה') I am God. And when it appears in the context of the fulfillment of mitzvos as in: “And you shall keep My mitzvos and do them, (אֲנִי ה') I am God,” [it means, “I may be] trusted to give reward.”

וארא. אל האבות:

I revealed Myself — to the fathers —

באל שדי. הבטחתים הבטחות, ובכולן אמרתי להם אני אל שדי:

as Almighty Shaddai. [Meaning:] “I made promises to them always saying to them, ‘I am El Shaddai.’”

ושמי ה' לא נודעתי להם. לא הודעתי אין כתיב כאן, אלא לא נודעתי, לא נִכַּרְתִּי להם במדת אמיתית שלי שעליה נקרא שמי ה', נאמן לְאַמֵּת דברי, שהרי הבטחתים ולא קיימתי:

[But,] My Name Adonoy I did not make known to them. לֹא הוֹדַעְתִּי is not written here (I did not make known), but, rather לֹא נוֹדַעְתִּי (I did not become known) [meaning:] “I was not recognized by them by My attribute of keeping trust, the reason for which My Name is called ה', [which denotes that] I may be trusted to keep My promises. For I made promises but have not [as yet] fulfilled them.”

וגם הקמתי את בריתי וגו'. וגם כשנראיתי להם באל שדי, הצבתי והעמדתי בריתי ביני וביניהם:

I also established My covenant, etc. [Meaning:] Also when I revealed Myself to them as Almighty Shaddai, I established and set up My covenant between Myself and them.

לתת להם את ארץ כנען. לאברהם בפרשת מילה נאמר, אֲנִי אֵל שַדַּי וגו' וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ (בראשית יז, א—ח). ליצחק, כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרצֹת הָאֵל וַהֲקִימֹתִּי אֶת הַשְׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם (שם כו, ג), ואותה שבועה שנשבעתי לאברהם באל שדי, אמרתי ליעקב אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה וגו' (שם לה, יא), וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר וגו' (שם יב), הרי שנדרתי להם ולא קיימתי:

To give them the Land of Canaan. To Avraham, in the chapter concerning circumcision, it is said: “I am Almighty Shaddai, etc., and I will give to you and to your descendants who will follow you the land of your temporary residence.” To Yitzchok: “For to you and to your descendants I will give all these lands, I will [thus] keep the oath that I swore to Avraham,” and that oath that I swore to Avraham was with [My Name] Almighty Shaddai. To Yaakov: “I am Almighty Shaddai be fruitful and multiply, etc. and the land that, etc. [I gave to Avraham and to Yitzchok I will give to you].” Thus, [you see] that I have made vows to them but have not [as yet] fulfilled [them].

וגם אני. כמו שהצבתי והעמדתי הברית יש עלי לקיים, לפיכך שמעתי את נאקת בני ישראל הנואקים: אשר מצרים מעבידים אתם ואזכור. אותו הברית, כי בברית בין הבתרים אמרתי לו וְגַם אֶת הַגֹוי אַשֶר יַעֲבֹדוּ דָן אָנֹכִי (בראשית טו, יד):

I have also. “Just as I established and set up the covenant so, too, must I fulfill it. Therefore, I heard the groaning of the B’nei Yisrael who groan: that the Egyptians are enslaving them and I remember that covenant, for at the covenant of ‘Between the Pieces’ I said to him (Avraham): ‘And also the nation whom they will serve I will judge.’”

לכן. על פי אותה השבועה:

Therefore. [Meaning:] in accordance with that oath —

אמור לבני ישראל אני ה'. הנאמן בהבטחתי:

say to the B’nai Yisrael — “I am Adonoy — Who can be trusted to fulfill My promise.”

והוצאתי אתכם. כי כן הבטחתיו (שם), וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָדֹול:

I will bring you out. For I so promised: ‘And afterwards they will leave with great wealth.’

סבלות מצרים. טורח משא מצרים:

The burdens of Egypt. [Meaning:] the trouble of the burden of Egypt.

נשאתי את ידי. הרימותיה לישבע בכסאי:

I raised My hand. [Meaning:] “I lifted it to swear by My Throne.”

ולא שמעו אל משה. לא קבלו תנחומין:

But they would not listen to Moshe. [Meaning:] they did not accept [his] words of comfort.

מקצר רוח. כל מי שהוא מיצר רוחו ונשימתו קצרה ואינו יכול להאריך בנשימתו. קרוב לענין זה שמעתי בפרשה זו מרבי ברוך בר' אליעזר, והביא לי ראיה ממקרא זה, בַּפַּעַם הַזֹּאת אֹודִיעֵם אֶת יָדִי וְאֶת גְבוּרָתִי וְיָדְעוּ כִּי שְׁמִי ה' (ירמי' טז, כא), למדנו כשהקב"ה מְאַמֵּן את דבריו אפילו לפורענות, מודיע ששמו ה', וכל שכן האמנה לטובה. ורבותינו דרשוהו (שמו"ר ו, ד. — סנהדרין קיא.) לענין של מעלה, שאמר משה לָמָה הֲרֵעֹתָה (שמות ה, כב), אמר לו הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין, יש לי להתאונן על מיתת האבות, הרבה פעמים נגליתי עליהם באל שדי, ולא אמרו לי מה שמך, ואתה אמרת מה שמו מה אומר אליהם:

Because of [their] shortness of wind. If someone is in a distressed state he is short of breath and he cannot draw long breaths. I heard [an explanation] similar to this one in this Parsha from Rabbi Baruch b. Rabbi Eliezer and he brought me proof from the following verse: “This time I will make known to them My hand and My might so that they will know that My Name is Adonoy.” We learn [from this] that when Hashem fulfills His words even where punishment is involved, He lets it be known that His Name is Adonoy. This is all the more so when it is a fulfillment of reward [promised]. The Sages, however, explained it as referring to what is discussed earlier — when Moshe said, “Why have You brought harm?” Hashem said to him, “Woe for those who are gone and cannot be replaced!” I have reason to mourn the deaths of the Fathers [for] many times I revealed Myself to them with [the Name] El Shaddai and they [never] said, “What is Your Name?” But, you said, “[‘Should they ask] what is His Name, what shall I tell them?’”...

וגם הקימותי וגו'. וכשבקש אברהם לקבור את שרה, לא מצא קרקע עד שקנה בדמים מרובים, וכן ביצחק ערערו עליו על הבארות אשר חפר, וכן ביעקב וַיִקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָׂדֶה לנטות אהלו (בראשית לג, יט), ולא הרהרו אחר מדותי, ואתה אמרת למה הרעותה. ואין המדרש מתישב אחר המקרא מפני כמה דברים, אחת, שלא נאמר ושמי ה' לא שאלו לי, ואם תאמר לא הודיעם שכך שמו, הרי תחלה כשנגלה לאברהם בין הבתרים נאמר אֲנִי ה' אֲשֶׁר הֹוצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׁדִּים (שם טו, ז), ועוד, היאך הסמיכה נמשכת בדברים שהוא סומך לכאן וגם אני שמעתי וגו', לכן אמור לבני ישראל, לכך אני אומר יתישב המקרא על פשוטו דָּבָר דָּבֻר עַל אָפְנָיו (משלי כה, יא), והדרש תדרש, שנאמר הֲלֹוא כֹה דְבָרִי כָּאֵש נְאֻם ה' וּכְפַטִּיש יְפֹצֵץ סָלַע (ירמיה כג, כט), מתחלק לכמה ניצוצות:

...I also established, etc. (v. 4)... And when Avraham sought to bury Sarah, he could not find land until he had to buy it at great expense. Similarly, concerning Yitzchok, there was opposition to him on account of the wells that he dug. Similarly, concerning Yaakov, [it is written:] “He bought the part of the field” in order to pitch his tent, yet they did not question My attributes, but, you said, “Why did You bring harm?” However, this Midrash does not flow with the text for many reasons. First, because it does not state: “And they did not ask about My Name, Adonoy.” Should you say [that the intent of the verse is] He did not make known that that is His name, [this cannot be,] because in the beginning when He appeared to Avraham [at the Covenant] ‘Between the Pieces’ it is said: “I am Adonoy Who brought you out of Ur Kasdim.” And, furthermore, how is there continuity of context with the statements which [the Torah] places immediately afterwards, [viz.,] “I have also heard, etc.” (v. 5) [and:] “Therefore say to the B’nei Yisrael” (v. 6). Therefore, I say, let the verse be explained simply, each statement fitting its context, and let the exposition [by the Sages] be expounded, as it is said: “Is not My Word as fire, says Hashem, and like a hammer that shatters stone,” [so, too, does Hashem’s word] divide into many sparks.