משפטים, שני

וכי יכה איש את עבדו או את אמתו. בעבד כנעני הכתוב מדבר, או אינו אלא בעברי, תלמוד לומר כי כספו הוא, מה כספו קנוי לו עולמית, אף עבד הקנוי לו עולמית, והרי היה בכלל מכה איש ומת, אלא בא הכתוב והוציאו מן הכלל, להיות נדון בדין יום או יומים, שאם לא מת תחת ידו ושהה מעת לעת פטור:

If a man strikes his male or female slave. This verse speaks of a gentile slave. Or perhaps it speaks of a Hebrew [slave]? Therefore the Torah states: “For he is his master’s property.” Just as his property is his forever so too the slave [discussed here] is the one that is his forever. But he was included in [the general rules]: “Whoever strikes a man who dies [shall be put to death]!” But [the answer is:] that this verse comes and singles him out of the general rule, to indicate that he (the struck slave) is to be judged by the rule of “a day or two,” that if he did not die beneath his hand but lingered for a period of twenty-four hours, [then the master is] free [from the death penalty].

בשבט. כשיש בו כדי להמית הכתוב מדבר, או אינו אפילו אין בו כדי להמית, תלמוד לומר בישראל, וְאִם בְּאֶבֶן יָד אֲשֶׁר יָמוּת בָּה (במדבר לה, יז) (או בכלי עץ יד אשר ימות בו. גירסת רא"ם) הכהו, והלא דברים קל וחומר, מה ישראל חמור אין חייב עליו אלא אם כן הכהו בדבר שיש בו כדי להמית, ועל אבר שהוא כדי למות בהכאה זו, עבד הקל לא כל שכן:

With a rod. When it (the rod) is capable of causing death — the Torah is speaking. Or perhaps it refers even to [a rod] which is incapable of causing death? Therefore the Torah says concerning a Yisraelite [victim]: “And if with a stone in his hand, whereby he would die, did he strike him.” Now in this matter does it not follow a fortiori. Just as [when the victim is] a Yisraelite [whose murder is] more stringent, and he (the murderer) is not liable [to be put to death] unless he struck him with something that is capable of causing death, and upon a limb which is capable of causing death with this sort of a blow, then regarding [a victim who is] a slave, whose killing is more lenient, it follows even more so.

נקם ינקם. מיתת סייף (סנהדרין נב: — מכילתא פ"ז), וכן הוא אומר חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית (ויקרא כו, כה):

[The death] must be avenged. Through death by the sword, for the Torah similarly states: “a sword that avenges the vengeance of the covenant.”

אך אם יום או יומים יעמוד לא יוקם. אם על יום אחד הוא פטור על יומים לא כל שכן, אלא יום שהוא כיומים, ואיזה, זה מעת לעת (מכילתא פ"ז):

However, if he survives for a day or two his death is not avenged. If one day[’s survival] frees [the master from the death penalty,] then is not two days’ survival even more self-evident? But [the answer is that יוֹמַיִם is said to teach that] “one day” should be as two days. And how is this? A full day of twenty-four hours.

לא יוקם כי כספו הוא. הא אחר שהכהו, אף על פי ששהה מעת לעת קודם שמת, חייב:

[The death] is not avenged for he is his property. But if another person would strike him, then even were he to linger for 24 hours before dying, he (the one who struck the slave) would be liable.

וכי ינצו אנשים. זה עם זה, ונתכוון להכות את חבירו, והכה את האשה (מכילתא פ"ח):

If men will fight — with one another, and one intended to strike the other and [inadvertently] struck the woman.

ונגפו. אין נגיפה אלא לשון דחיפה והכאה, כמו פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ (תהלים צא, יב), וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם (ירמיה יג, טז), וּלְאֶבֶן נֶגֶף (ישעיה ח, יד):

And they strike. נְגִיפָה always has the meaning of “shoving” and “striking,” as in: “Lest you strike your foot against a rock,” [or:] “before your feet are struck,” [or:] “For a stone for striking.”

ולא יהיה אסון באשה:

but there is no fatal injury — to the woman.

ענוש יענש. לשלם דמי ולדות לבעל, שמין אותה כמה היתה ראויה להמכר בשוק, להעלות בדמיה בשביל הריונה:

He is to be punished — by paying for the value of the offspring to the husband. [How is their value determined?] we evaluate what her price would be if she were sold in the market place [as a slave], increasing her value due to her pregnancy.

ענש יענש. יגבו ממון ממנו, כמו וְעָנְשׁוּ אֹתֹו מֵאָה כֶּסֶף (דברים כב, יט):

He is to be punished. They shall impose monetary compensation on him as in: “(וְעָנְשׁוּ) they shall impose upon him a payment of one hundred silver [shekels].”

כאשר ישית עליו וגו'. כשיתבענו הבעל בבית דין להשית עליו עונש על כך:

When the husband demands etc. [I.e.,] when the husband summons him to the court [asking the court] to place a penalty on him for this.

ונתן. המכה דמי ולדות:

He shall pay. I.e., the one who struck [the one woman] [shall pay] the value of the offspring.

בפללים. על פי הדיינים:

As determined by the judges. [בִפְּלִלִים means:] as determined by the judges.

ואם אסון יהיה. באשה:

However if there is a fatal injury — to the woman.

ונתת נפש תחת נפש. רבותינו חולקין בדבר (סנהדרין עט.), יש אומרים נפש ממש, ויש אומרים ממון אבל לא נפש ממש, שהמתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור ממיתה, ומשלם ליורשיו דמיו כמו שהיה נמכר בשוק:

You shall give [up] a life for a life. Our Sages have differing opinions regarding this matter. Some say [that it means] literally, a life. Others, however, say [that it means] monetary compensation but not, literally, a life, for one who intends to kill one person and killed another, is exempt from the death penalty. He must compensate the heirs with his (the victim’s) worth as if he were someone sold in the marketplace.

עין תחת עין. סימא עין חבירו, נותן לו דמי עינו כמה שפחתו דמיו למכור בשוק, וכן כולם, ולא נטילת אבר ממש, כמו שדרשו רבותינו בפרק החובל (בבא קמא פד.):

An eye for an eye. If he blinded the eye of another person he must compensate him for the worth of his eye, [i.e.,] the amount his worth decreased were he to be sold [as a slave] in the marketplace. all the other cases are similar to this and they do not refer to the actual removal of a limb, as our Sages expounded in Chapter Hachovel.

כויה תחת כויה. מכות אש. ועד עכשיו דבר בחבלה שיש בה פחת דמים, ועכשיו בשאין בה פחת דמים אלא צער, כגון כוואו בשפוד על צפרניו, אומדים כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול להיות מצטער כך:

A burn for a burn. [כְּוִיָּה means:] burn caused by fire. Up to this point (i.e., the previous verse) the Torah has spoken of a wound whereby [the victim suffers] a lessening of worth But now [it speaks of one] whereby [the victim does not suffer] a lessening of worth, but only pain, for example, where one burnt another on his nails with a hot spit, we would estimate how much [money] such a person would be willing to accept to undergo such pain.

פצע. היא מכה המוציאה דם, שפצע את בשרו, נפר"דור בלע"ז (אפענע וואונדע) הכל לפי מה שהוא, אם יש בו פחת דמים נותן נזק, ואם נפל למשכב נותן שבת ורפוי ובשת וצער. ומקרא זה יתר הוא, ובהחובל דרשוהו רבותינו לחייב על הצער אפילו במקום נזק, שאף על פי שנותן לו דמי ידו, אין פוטרין אותו מן הצער, לומר, הואיל וקנה ידו, יש עליו לחתכה בכל מה שירצה, אלא אומרים יש לו לחתכה בסם שאינו מצטער כל כך, וזה חתכה בברזל וצערו:

A wound. [פֶּצַע] is a wound that draws blood whereby his (the victim’s) flesh was lacerated, navrdure in Old French — “a wound.” [The liability of the one inflicting the wound] all depends on what occurred: If [the blow] causes a diminishing of [the victim’s] worth he must pay damages. If [the victim] is confined to bed, he must pay for loss of work, and medical costs, and the shame the victim suffers and the pain the victim suffers. Actually this verse is superfluous. In the Chapter Hachovel our Sages expound it to make him liable for inflicting pain even where damages [have been paid], i.e., although he has compensated him for the value of his hand, we do not absolve him from [paying for] the pain, by suggesting that since he (the damager) has, in effect, bought his (the victim’s) hand he therefore should have the right to sever it in whatever manner he wishes, But rather we say: he should have severed it with an anesthetic, whereby the victim would not endure so much pain. But he, however, severed it with metal and inflicted pain [and he must therefore pay for that pain].

חבורה. היא מכה שהדם נצרר בה ואינו יוצא, אלא שמאדים הבשר כנגדו, ולשון חבורה טק"א בלע"ז (פפלעקקן) כמו וְנָמֵר חֲבְַרבֻּרֹתָיו (ירמיה יג, כג), ותרגומו משקופי, לשון חבטה, בטדור"א בלע"ז (שלאג) וכן שְׁדֻפֹות קָדִים, שקיפן קידום, חבוטות ברוח. וכן וְעַל הַמַשׁקֹוף (שמות יב, ז), על שם שהדלת נוקש עליו:

A bruise. חַבּוּרָה is a wound where the blood collects but does not break through [the skin] only that the flesh of that area becomes red. The term חַבּוּרָה is taje in Old French as in: “or the leopard (חֲבַרְבְּרֹתָיו) his spots. ” Onkelos, however, translates it (חַבּוּרָה) “מַשְׁקוֹפֵי,” meaning “a blow.” Batdure in Old French — “a blow, a beating.” Similarly “שְׁדוּפוֹת קָדִים” — “beaten by the east-wind” is translated by Onkelos: “שְׁקִיפָן קִּדּוּם” [which means:] “beaten by the wind.” Similarly עַל הַמַּשְׁקוֹף — “on the lintel,” so-called because the door beats against it.

את עין עבדו. כנעני, אבל עברי אינו יוצא בשן ועין, כמו שאמרנו אצל לא תצא כצאת העבדים:

The eye of his slave — who is gentile. But a Hebrew [slave] does not go out free due to the loss of a tooth or an eye as we have already said regarding [the verse] “She shall not go free as do the [gentile] male-slaves.”

תחת עינו. וכן בכ"ד ראשי אברים, אצבעות הידים והרגלים, ושתי אזנים, והחוטם, וראש הגויה שהוא גיד האמה. ולמה נאמר שן ועין, שאם נאמר עין ולא נאמר שן, הייתי אומר, מה עין שנברא עמו אף כל שנברא עמו, והרי שן לא נברא עמו. ואם נאמר שן ולא נאמר עין, הייתי אומר, אפילו שן תינוק שיש לה חליפין, לכך נאמר עין (מכילתא פ"ט):

As compensation for the eye. The same [applies to the loss of] 24 tips of limbs: the fingers of the hands and feet, the two ears, the nose and the רֹאֹש הַגְּוִיָּה which is the membrum. Then why are the tooth and eye both mentioned? Because if “the eye” was mentioned and “the tooth” would not be mentioned I would have said [that “the tooth” is excluded]: Just as the eye was created together with him so, too, any [limb] that was created together with him, whereas “the tooth” was not created together with him. Had “the tooth” been mentioned and “the eye” not been mentioned, I would have said [that this law also includes] even a “baby-tooth,” though it replaces itself. Therefore “the eye” is mentioned.

וכי יגח שור. אחד שור ואחד כל בהמה וחיה ועוף, אלא שדבר הכתוב בהווה (בבא קמא נד:):

If an ox gores. Whether it be an ox or any animal, beast or bird. But the Torah speaks of what is common.

ולא יאכל את בשרו. ממשמע שנאמר סקול יסקל השור, איני יודע שהוא נבלה, ונבלה אסורה באכילה, אלא מה תלמוד לומר ולא יאכל את בשרו, שאפילו שחטו לאחר שנגמר דינו אסור באכילה, בהנאה מנין, תלמוד לומר ובעל השור נקי, כאדם האומר לחברו יצא פלוני נקי מנכסיו ואין לו בהם הנאה של כלום, זהו מדרשו (פסחים כב:, בבא קמא מא). ופשוטו כמשמעו, לפי שנאמר במועד, וגם בעליו יומת, הוצרך לומר בתם ובעל השור נקי:

And its flesh may not be eaten. From that which is implied by what is said: “The ox shall be stoned” would I not myself know that it is neveilah and the eating of neveilah is prohibited? But then why does the Torah state [here] “and its flesh may not be eaten?” [To teach] that even were he to ritually slaughter it after the sentence has been set by the court, nevertheless, its eating is prohibited. From where do we derive that all benefit [is prohibited as well]? The Torah states: “The owner of the ox shall be נָקִי (lit. clean),” which is to be understood as when a man says to another: “So and so has (יָצָא נָקִי) been cleaned out of his properties and has no benefit from them whatever.” That is its midrashic explanation (i.e., of וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי). But its plain meaning is as it implies: Since regarding a מוּעָד it is stated: “and the owner shall also die,” it was necessary to state, regarding a תַּם, “And the owner of the ox shall go unpunished.”

מתמל שלשום. הרי שלש נגיחות (מכילתא פ"י):

Yesterday and the day before — making it a total of three gorings.

והועד בבעליו. לשון התראה בעדים, כמו הָעֵד הֵעִד בָּנוּ הָאִישׁ (בראשית מג, ג):

And a warning was given to its owner. [וְהוּעַד is] a term denoting a warning given before witnesses as in: “The man has (הָעֵד הֵעִד) warned us.”

והמית איש וגו'. לפי שנאמר כי יגח, אין לי אלא שהמיתו בנגיחה, המיתו בנשיכה, דחיפה, ובעיטה, מניין, תלמוד לומר והמית:

And it kills a man, etc. Since it has been stated [in the previous verse]: “If [an ox] will gore” I could only know [that this law applies] when it killed him through goring. Were it to kill him with biting, shoving, and kicking, how would I then know it? Therefore the Torah states: [the extra] וְהֵמִית .

וגם בעליו יומת. בידי שמים, יכול בידי אדם, תלמוד לומר מֹות יוּמַת הַמַּכֶּה רֹצֵחַ הוּא (במדבר לה, טז), על רציחתו אתה הורגו, ואי אתה הורגו על רציחת שורו (סנהדרין טו:):

And the owner also shall die — by Divine decree. One might think that [he dies] at the hand of man. The Torah therefore states: “The one who struck the blow shall be put to death, he is a murderer.” For a murder committed by himself you must put him to death, but you do not put him to death for the killing committed by his ox.

אם כופר יושת עליו. אם זה אינו תלוי, והרי הוא כמו אם כסף תלוה, לשון אשר, זה משפטו, שישיתו עליו בית דין כופר:

When an atonement — fine shall be imposed on him. The word אִם here is not conditional but, rather, is the same as in “(אִם) when you shall lend money,” [where the word אִם] has the meaning “when.” Thus this is the law [regarding the owner who is liable to death by Divine decree]: that the court impose indemmity on him.

ונתן פדיון נפשו. דמי ניזק, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר, דמי מזיק (בבא קמא כז.):

And he must give for the redemption of his soul. [This refers to] the worth of the injured party. This is Rabbi Yishmael’s opinion. But Rabbi Akiva says: the worth of the one whose ox did the damage.

או בן יגח. בן שהוא קטן:

Whether it is a son that is gored. [This refers to] a son who is a minor

או בת. שהיא קטנה, לפי שנאמר והמית איש או אשה, יכול אינו חייב אלא על הגדולים, תלמוד לומר או בן יגח וגו', לחייב על הקטנים כגדולים (מכילתא נזיקין פי"א):

Or a daughter — who is a minor. Since it states: “If it kills a man or a woman,” I might have thought that he is liable only for [the deaths of] adults. Therefore the Torah states: “Whether it is a son that is gored, etc. to indicate that he is liable for [the deaths of] minor just as [he is liable for the deaths of] adults.

אם עבד או אמה. כנעניים (מכילתא שם):

If a male or female slave — gentile [slaves].

שלשים שקלים יתן. גזירת הכתוב הוא, בין שהוא שוה אלף זוז, בין שאינו שוה אלא דינר. והשקל משקלו ד' זהובים, שהם חצי אונקיא למשקל הישר של קלוני"א:

[Its owner] must give thirty silver shekalim. This is a decree of the Torah, whether he is worth one thousand zuz or if he is worth but a dinar. A shekel has the weight of four gold coins which total half an ounce according to the correct weight of [the province of] Cologne.

וכי יפתח איש בור. שהיה מכוסה וגלהו:

If a man uncovers a pit — which was covered and he uncovered it.

או כי יכרה. למה נאמר, אם על הפתיחה חייב על הכרייה לא כל שכן, אלא להביא כורה אחר כורה שהוא חייב (בבא קמא נא.):

Or if [a man] digs. Why need this be said? If he is liable for uncovering it, then he certainly [is liable] for digging it. But the answer is: [the intent here is] to include one who digs a pit [to completion] after another has dug: he (the one who completed the pit) is liable.

ולא יכסנו. הא אם כסהו פטור, ובחופר ברשות הרבים דבר הכתוב (שם נ.):

And does not cover it. But if he covers it, he is not liable. The Torah speaks of digging in the public domain.

שור או חמור. הוא הדין לכל בהמה וחיה, שבכל מקום שנאמר שור וחמור, אנו למדין אותו שור שור משבת, שנאמר למען ינוח שורך וחמורך, מה להלן כל בהמה וחיה כשור, שהרי נאמר במקום אחר וכל בהמתך, אף כאן כל בהמה וחיה כשור, ולא נאמר שור וחמור אלא שור ולא אדם חמור ולא כלים (שם נג:):

An ox or a donkey. The same law applies to any animal or beast, because wherever it says שׁוֹר וַחֲמוֹר we derive it [from a גְּזֵירָה שָׁוָה] that “שׁוֹר” [is the same as] “שׁוֹר” regarding Shabbos, where it is said: “So that your ox and donkey may rest.” And just as in the latter case all animals and beasts are [to be treated the same] as the ox, for it says elsewhere: “And all your animals;” here, too, all animals and beasts [have the same rules] as the ox. The only reason it does state שׁוֹר וַחֲמוֹר is [so that you may infer]: “an ox,” but not a man a “donkey,” but not vessels.

בעל הבור. בעל התקלה, אף על פי שאין הבור שלו, שעשאו ברשות הרבים, עשאו הכתוב בעליו להתחייב עליו בנזקיו:

The owner of the pit. [This means:] the one who instigated the damage. Even though the pit does not belong to him, i.e., where he made it in the public domain, [nevertheless] the Torah considers him the owner for the purpose of making him liable for damages.

כסף ישיב לבעליו. ישיב, לרבות שוה כסף ואפילו סובין (שם ז.), (והא דכתיב מיטב שדהו וכתב רש"י שהניזקין מן העידית, תירץ בגמ' בפרק קמא דבבא קמא רב הונא בריה דרב יהושע, דזהו אם בא לגבות קרקע, אבל מטלטלי כל מילי מיטב הוא, דאי לא מזדבן הכא מזדבן הכא):

He must compensate its owner with money. The word יָשִׁיב comes to include [that he may pay with] anything that is worth money even “bran” (i.e., a low-quality commodity).

והמת יהיה לו. לניזק, שמין את הנבלה ונוטלה בדמים, ומשלם לו המזיק עליה תשלומי נזקו (מכילתא פי"א — בבא קמא י:):

And the dead [animal] remains his. I.e., the injured party’s. We evaluate the carcass and he (the injured party) takes it as [partial] payment. Then the one who caused the damage pays him the remainder, so as to make up for his loss.

וכי יגוף. ידחוף, בין בקרניו, בין בגופו, בין ברגליו, בין שנשכו בשיניו, כולן בכלל נגיפה הם, שאין נגיפה אלא לשון מכה:

If it injures. [יִגּוֹף means:] it will shove, whether with its horns, or with its body, or its legs, or whether it bit [the other ox]. These are all included in the term: נְגִיפָה, for נְגִיפָה means nothing but “striking a blow.”

שור איש. שור של איש:

A man’s ox. [שוֹר אִישׁ here means:] the ox of a man.

ומכרו את השור וגו'. בשוים הכתוב מדבר, שור שוה מאתים שהמית שור שוה מאתים, בין שהנבלה שוה הרבה בין שהיא שוה מעט, כשנוטל זה חצי החי וחצי המת וזה חצי החי וחצי המת, נמצא כל אחד מפסיד חצי נזק שהזיקה המיתה, למדנו, שהתם משלם חצי נזק, שמן השוין אתה למד לשאינן שוין, כי דין התם לשלם חצי נזק לא פחות ולא יותר. או יכול אף בשאינן שוין בדמיהן כשהן חיים אמר הכתוב וחצו את שניהם, אם אמרת כן, פעמים שהמזיק משתכר הרבה, כשהנבלה שוה לימכר לעובד כוכבים הרבה יותר מדמי שור המזיק, ואי אפשר שיאמר הכתוב שיהא המזיק נשכר, או פעמים שהניזק נוטל הרבה יותר מדמי נזק שלם, שחצי דמי שור המזיק שוה יותר מכל דמי שור הניזק, ואם אמרת כן הרי תם חמור ממועד. על כרחך לא דבר הכתוב אלא בשוין, ולמדך שהתם משלם חצי נזק, ומן השוין תלמוד לשאינן שוין, שהמשתלם חצי נזקו, שמין לו את הנבלה, ומה שפחתו דמיו בשביל המיתה נוטל חצי הפחת והולך. ולמה אמר הכתוב בלשון הזה ולא אמר ישלם חציו, ללמד שאין התם משלם אלא מגופו, ואם נגח ומת אח"כ, אין הניזק נוטל אלא הנבלה, ואם אינה מגעת לחצי נזקו יפסיד. או שור שוה מנה שנגח שור שוה חמש מאות זוז, אינו נוטל אלא את השור, שלא נתחייב התם לחייב את בעליו לשלם מן העליה (בבא קמא טז:):

They shall sell the ox, etc. (Where both oxen are) of equal value is (the case of which) the Torah is speaking. For example: An ox worth 200 zuz killed an ox also worth 200 zuz, regardless whether the carcass is worth a lot or it is worth a little: when this one (the מַזִּיק) takes half the live animal and half the dead one and the other (the נִיזָּק) [takes] half the live one and half the dead one, it follows that each one of them suffers half the loss that was caused by the killing [of the animal]. [Consequently] we learn from this that a תַּם (the damaging animal in this case) [always] pays [only] half the damages. For from [the case where both animals] are equal in value you may infer [a case] where they are of unequal value that the law of the תַּם is to pay half the damages, not more and not less. Or perhaps I might think otherwise: that even if they (the oxen) were not of equal value when they were both alive the Torah states: they divide them both. [This cannot be so for] if you would say this then there would be times when the one causing the damage may profit a great deal — in a case where the carcass is worth much more, when sold to gentiles, than the worth of the damaging ox. And it is inconceivable that the Torah should state that the one causing the damage should profit. Or sometimes [it will result] in the damaged party getting much more than the worth of full damages — where the half the value of the goring ox is worth more than the full value of the damaged ox. If you would accept this, then a תַּם would be more stringent than a מוּעָד (an ox who had already gored three times). Hence you are forced to admit that the Torah here speaks only in a case where [both animals] are of equal value, and it teaches you that a תַּם pays half the damages. And from [the case] where they are of equal value you derive [the law] to where they are of unequal value, that the one who collects for half damages we evaluate the carcass for him and whatever loss he incurred due to the death [of the animal] he takes half the value of his loss and goes on his way. Why is it that the Torah puts it in these terms and does not simply say: “He shall pay half?” To teach that a תַּם pays only to the extent of its own worth. And if it (the תַּם) gored and died afterwards, the damaged party gets only the carcass and if [the carcass] does not amount to half his damages, he suffers the loss. Or, if an ox worth 100 gored an ox worth 500 zuz, he (the injured party) gets no more than the ox, for the owner of a תַּם is not responsible to pay from his other properties.

או נודע. או לא היה תם, אלא נודע כי שור נגח הוא, היום ומתמול שלשום, הרי שלש נגיחות:

If it was known. [Meaning:] or it was not a תַּם but rather it was known that it is a goring ox, [having gored] today, yesterday, and the day before, thereby establishing three gorings.

שלם ישלם שור. נזק שלם:

Then he must pay an ox. [Meaning:] full compensation.

והמת יהיה לו. לניזק, ועליו ישלים המזיק עד שישתלם ניזק כל נזקו:

The dead animal shall be his. [I.e., shall belong] to the damaged party, and the one causing the damage shall add to it until the damaged party will have been compensated for his full damages.

חמשה בקר וגו'. אמר ר' יוחנן בן זכאי, חס המקום על כבודן של בריות, שור שהולך ברגליו, ולא נתבזה בו הגנב לנושאו על כתפו, משלם חמשה, שה שנושאו על כתפו, משלם ארבעה, הואיל ונתבזה בו. אמר רבי מאיר, בא וראה כמה גדולה כחה של מלאכה, שור שבטלו ממלאכתו, חמשה, שה שלא בטלו ממלאכתו, ארבעה:

Five oxen, etc. Said Rabbon Yochanan ben Zakkai: God respects the honor of his creatures: An ox, which walks on its own legs, [when it is stolen] and the thief was not demeaned by having to carry it on his shoulders, he must pay back fivefold. [Whereas, if he steals] a sheep, which he has to carry on his shoulders, he must pay [only] fourfold, since he was demeaned in the process. Said Rabbi Meir: Come and see how great is the power of work: [The thief, who by stealing] an ox, kept it from its work, must pay five fold. [whereas, if he steals] a sheep, whereby he did not keep it from its work, [he pays only] fourfold.

תחת השור תחת השה. שנאן הכתוב לומר, שאין מדת תשלומי ד' וה' נוהגת אלא בשור ושה בלבד (שם סז:):

For each ox ... for each sheep. The Torah repeats them, (i.e., שׁוֹר and שֶׂה) to indicate that the payments of four or five fold apply only to an ox or a sheep.

אם במחתרת. כשהיה חותר את הבית:

If while breaking in. If he was actually in the act of breaking in.

אין לו דמים. אין זו רציחה, הרי הוא כמת מעיקרו. כאן למדתך תורה, אם בא להרגך השכם להרגו, וזה להרגך בא, שהרי יודע הוא שאין אדם מעמיד עצמו ורואה שנוטלין ממונו בפניו ושותק, לפיכך, על מנת כן בא, שאם יעמוד בעל הממון כנגדו, יהרגנו (סנהדרין עב.):

There is no liability for his blood. This is not considered murder. It is as if he (the thief) had already been dead. Here the Torah teaches: if someone comes to kill you, kill him first. This [thief] came with the intention of killing you for he knows full well that man cannot control himself while seeing his property being taken from him, and remain silent. Therefore it is with this intention that he came — that if the owner of the property will resist him he will kill him.

אם זרחה השמש עליו. אין זה אלא כמין משל, אם ברור לך הדבר שיש לו שלום עמך, כשמש הזה שהוא שלום בעולם, כך פשוט לך שאינו בא להרוג אפילו יעמוד בעל הממון כנגדו, כגון אב החותר לגנוב ממון הבן, בידוע שרחמי האב על הבן ואינו בא על עסקי נפשות (מכילתא פי"ג, — סנהדרין עב.):

If the sun shone on him. This is nothing but an allegory: If the issue is clear to you that his intentions towards you are peaceful — just as this sun represents peace in the world so, too, if it is obvious to you that he has not come with the intention of killing, even should the owner of the property resist, for example: a father who breaks in to steal the property of the son, where it is known that a father has pity for his child and has not come with any intentions of taking a life —

דמים לו. כחי הוא חשוב, ורציחה היא אם יהרגנו בעל הבית:

[then] there is liability for his blood. [I.e.,] he is considered alive and it would be murder were the owner of the house to kill him.

שלם ישלם. הגנב ממון שגנב, ואינו חייב מיתה. ואונקלוס שתרגם אם עינא דסהדיא נפלת עלוהי, לקח לו שטה אחרת, לומר שאם מצאוהו עדים קודם שבא בעל הבית, וכשבא בעל הבית נגדו התרו בו שלא יהרגהו, דמים לו, חייב עליו אם הרגו, שמאחר שיש רואים לו, אין הגנב הזה בא על עסקי נפשות, ולא יהרוג את בעל הממון:

He must make full restitution. The thief [shall pay back] the money that he stole, but he is not liable to the death penalty. Onkelos, who translates (אִם זָרְחָה הַשֶׁמֶשׁ עָלָיו): “If witnesses saw him [break in],” chose for himself an alternate explanation: it tells us that if witnesses discovered him before the owner of the house arrived and when the owner of the house comes to attack him they warned him (the owner) not to kill him then he is responsible for his blood — [i.e.] he will be liable [to the death penalty] if he will kill him. For since there are people watching him, then this thief has not come with the intention of taking anyone’s life and will not kill the property owner.

אם המצא תמצא בידו. ברשותו, שלא טבח ולא מכר:

If the stolen article was found in his hand. [Meaning:] in his possession, for he had not slaughtered it nor sold it.

משור עד חמור. כל דבר בכלל תשלומי כפל, בין שיש בו רוח חיים בין שאין בו רוח חיים, שהרי נאמר במקום אחר עַל שֶׂה עַל שַׁלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה וגו' יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ:

Whether it is an ox or donkey. Any item [that is stolen] is included in the liability to pay twofold restitution, whether it is an animate object or whether it is an inanimate object, for elsewhere it is stated: “for a sheep, a garment, or any lost object, etc. he must pay two-fold to his fellow man.”

חיים שנים ישלם. ולא ישלם לו מתים, אלא חיים או דמי חיים:

He must pay two live animals. He may not pay him with dead ones, but only with live ones or with money that is equivalent to live ones.