שולחן ערוך, אבן העזר מ״ח

הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: קִדַּשְׁתִּיךְ, וְהִיא אוֹמֶרֶת: לֹא קִדַּשְׁתַּנִי, הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו:

קִדַּשְׁתַּנִי, וְהוּא אוֹמֵר: לֹא קִדַּשְׁתִּיךְ, הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו:

קִדַּשְׁתִּיךְ, וְהִיא אוֹמֶרֶת: לֹא קִדַּשְׁתָּ אֶלָּא בִּתִּי, הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת הָאֵם וְהָאֵם מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו; וּמֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת הַבַּת, וְהַבַּת מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו:

קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתֵּךְ, וְהִיא אוֹמֶרֶת: לֹא קִדַּשְׁתָּ אֶלָּא אוֹתִי, הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת הַבַּת, וְהַבַּת מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו; וּמֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת הָאֵם, וְהָאֵם אֲסוּרָה עַל קְרוֹבָיו:

כָּל אֵלּוּ שֶׁטּוֹעֲנִין הַקִּדּוּשִׁין, כְּשֶׁטָּעַן הַטּוֹעֵן שֶׁהָיוּ שָׁם עֵדִים וְהָלְכוּ לָהֶם לִמְדִינָה אַחֶרֶת אוֹ מֵתוּ, אֲבָל אִם הוֹדוּ שֶׁהָיוּ הַקִּדּוּשִׁין בְּלֹא שְׁנֵי עֵדִים, אֵין כָּאן קִדּוּשִׁין:

כָּל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁאָמְרָה אִשָּׁה לְאִישׁ: קִדַּשְׁתַּנִי, וְהוּא אוֹמֵר: לֹא קִדַּשְׁתִּיךְ; מְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ שֶׁיִּכְתֹּב לָהּ גֵּט לְהַתִּירָהּ. הַגָּה: וְאָז נֶאֱסָר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, הוֹאִיל וְנָתַן לָהּ גֵּט. אֲבָל אִם הוּא אוֹמֵר: קִדַּשְׁתִּיךְ, וְהִיא אוֹמֶרֶת: לֹא קִדַּשְׁתַּנִי, וּכְפָאוֹ לְגֵט מִשּׁוּם חֲשַׁשׁ הַנִּמְנָע לְנָשְׂאָהּ, אֵין הָאִשָּׁה נֶאֱסֶרֶת בִּקְרוֹבָיו מֵחֲמַת הַגֵּט (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי דְּקִדּוּשִׁין):

מִי שֶׁאָמַר: קֹדֶם שֶׁקִּדַּשְׁתִּי אֶת אִשְׁתִּי קִדַּשְׁתִּי אֶת אֲחוֹתָהּ בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְהָלְכוּ לָהֶם לִמְדִינַת הַיָּם, וְלֹא גֵּרַשְׁתִּיהָ וַהֲרֵי הִיא נְשׂוּאָה, אֵינוֹ נֶאֱמָן לְאָסְרָהּ עַל בַּעֲלָהּ, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יָבִיא עֵדִים. וַאֲפִלּוּ אִם תֹּאמַר הִיא: אֱמֶת שֶׁקִּדַּשְׁתַּנִי, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לֶאֱסֹר עַצְמָהּ עַל בַּעֲלָהּ. וַאֲפִלּוּ אִם יָבִיא עֵדִים שֶׁקִּדְּשָׁהּ. אִם נִתְקַדְּשָׁה אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ בְּפָנָיו, אֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת עַל בַּעֲלָהּ. וְזֶה אָסוּר בְּאִשְׁתּוֹ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאָמַר: שֶׁקִּדֵּשׁ אֲחוֹתָהּ תְּחִלָּה, נֶאֱסָר בִּקְרוֹבוֹת שְׁתֵּיהֶן. וְעַיֵּן לְעֵיל סוֹף סִימָן מ"ו: