שולחן ערוך, אבן העזר ע״ח

פִּדְיוֹנָהּ כֵּיצַד, נִשְׁבֵּית, חַיָּב לִפְדּוֹתָהּ וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לָהּ: הֲרֵי גִּטֵּךְ וּכְתֻבָּתֵךְ וּפְדִי אֶת עַצְמֵךְ; וַאֲפִלּוּ אִם יֹאמַר: אֵינִי פּוֹדֵךְ וְלֹא אֶטֹּל פֵּרוֹת, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֶלָּא חַיָּב לִפְדּוֹתָהּ:

אֵין מְחַיְּבִים אֶת הַבַּעַל לִפְדּוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ יוֹתֵר עַל דָּמֶיהָ, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁהִיא שָׁוָה כִּשְׁאָר הַשְּׁבוּיוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ דָּמֵי, וְיָכוֹל לִפְדּוֹת בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ (טוּר וְהָרֹא"שׁ בְּשֵׁם הָרְמַ"ה הוּבָא בַּבֵּית יוֹסֵף)

הָיוּ דָּמֶיהָ יוֹתֵר עַל כְּדֵי כְּתֻבָּתָהּ, וְאָמַר: הֲרֵינִי מְגָרְשָׁהּ וְזוֹ כְּתֻבָּתָהּ וְתֵלֵךְ וְתִפְדֶּה אֶת עַצְמָהּ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֶלָּא כּוֹפִין אוֹתוֹ וּפוֹדֶה אוֹתָהּ אֲפִלּוּ הָיוּ דָּמֶיהָ עַד עֲשָׂרָה בִּכְתֻבָּתָהּ, וַאֲפִלּוּ אֵין לוֹ אֶלָּא כְּדֵי פִּדְיוֹנָהּ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה; אֲבָל אִם פְּדָאָהּ וְנִשְׁבֵּית פַּעַם שְׁנִיָּה, וְרָצָה לְגָרְשָׁהּ, מְגָרְשָׁהּ וְנוֹתֵן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ וְהִיא תִּפְדֶּה אֶת עַצְמָהּ; אֲבָל בְּלָאו הָכִי אֵינוֹ חַיָּב לִפְדּוֹתָהּ בְּפַעַם שְׁנִיָּה (בֵּית יוֹסֵף):

מִי שֶׁנִּשְׁבֵּית אִשְׁתּוֹ וְהוּא בִּמְדִינַת הַיָּם, בֵּית דִּין יוֹרְדִים לִנְכָסָיו וּמוֹכְרִין בְּהַכְרָזָה, וּפוֹדִין אוֹתָהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁהַבַּעַל פּוֹדֶה. אִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ בַּשִּׁבְיָה, עַיֵּן בְּיוֹרֶה דֵעָה סִימָן רנ"ב:

הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ נֶדֶר שֶׁהוּא חַיָּב בִּגְלָלוֹ לְגָרְשָׁהּ וְלִתֵּן כְּתֻבָּתָהּ, וְנִשְׁבֵּית אַחַר שֶׁהִדִּירָהּ, אֵינוֹ חַיָּב לִפְדּוֹתָהּ, שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁהִדִּירָהּ נִתְחַיֵּב לְגָרְשָׁהּ וְלִתֵּן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ:

כֹּהֵן שֶׁנִּשְׁבֵּית אִשְׁתּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֶסְרָה עָלָיו, הוֹאִיל וּמִקֹּדֶם הָיְתָה מֻתֶּרֶת לוֹ פּוֹדָהּ וּמַחֲזִירָהּ לְבֵית אָבִיהָ; אֲפִלּוּ הָיָה בְּעִיר אַחֶרֶת, מִטַּפֵּל לָהּ עַד שֶׁמַּחֲזִירָהּ לִמְדִינָתָהּ, וּמְגָרְשָׁהּ וְנוֹתֵן לָהּ כָּל כְּתֻבָּתָהּ. וְאִם הָיָה בַּעֲלָהּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַשְּׁבוּיָה מֻתֶּרֶת לוֹ, מַחֲזִירָהּ לוֹ לְאִשָּׁה כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה, וְאִם רָצָה אַחַר כָּךְ מְגָרְשָׁהּ וְנוֹתֵן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ. שְׁבוּיָה שֶׁנֶּאֶסְרָה אַף לְבַעֲלָהּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁחוֹשְׁשִין שֶׁמָּא נִבְעֲלָה בְּרָצוֹן, כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר סִימָן ז', אֵין בַּעֲלָהּ חַיָּב לִפְדּוֹתָהּ (הָרַ"ן פֶּרֶק נַעֲרָה וְר"י נכ"ג):

הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה אֲסוּרָה עַל בַּעֲלָהּ, מֵחַיָּבֵי לָאוִין, וְנִשְׁבֵּית, אֵינוֹ חַיָּב לִפְדּוֹתָהּ אֶלָּא נוֹתֵן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ וְהִיא תִּפְדֶּה אֶת עַצְמָהּ. וּמְשַׁלֵּם לָהּ הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל מִנְּכָסֶיהָ (הָרַ"ן פֶּרֶק אַלְמָנָה נִזֹּנֶת):

אֵין חִיּוּב פִּדְיוֹנָהּ עָלָיו אֶלָּא בְּחַיָּיו, אֲבָל אַלְמְנָתוֹ אֵינָהּ נִפְדֵּית מִנְּכָסָיו; אֲפִלּוּ נִשְׁבֵּית בְּחַיָּיו וְלֹא הִסְפִּיק לִפְדּוֹתָהּ עַד שֶׁמֵּת, אֵין הַיּוֹרְשִׁים חַיָּבִין לִפְדּוֹתָהּ, וַאֲפִלּוּ הִיא זְקוּקָה לְיָבָם, אֶלָּא נִפְדֵּית מִשֶּׁל עַצְמָהּ אוֹ תִּטֹּל כְּתֻבָּתָהּ וְתִפְדֶּה אֶת עַצְמָהּ: