שולחן ערוך, אורח חיים ת״ק

אֵין קוֹנִים בָּשָׂר בְּפִסוּק דָּמִים לוֹמַר לַטַּבָּח: תֵּן לִי בְּסֶלַע אוֹ בִּשְׁתַּיִם, וְכֵן לֹא יֹאמַר לוֹ: הֲרֵינִי שֻׁתָּף עִמְּךָ בַּסֶלַע, אֶלָּא מְחַלֵּק לָהֶם שְׁלִישִׁיּוֹת אוֹ רְבִיעִיּוֹת כְּפִי הַחֲלָקִים שֶׁדֶּרֶךְ לְחַלֵּק בָּעִיר בְּלֹא פִּסוּק דָּמִים, וּמֵבִיא שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת וְיֹאמַר: זוֹ כְּזוֹ, וּלְמָחָר שָׁמִין הַנִּשְׁאֶרֶת וּכְפִי שֶׁשָּׁוָה כָּךְ יִפְרַע לוֹ. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּדַוְקָא יִשְׂרָאֵל לְגַבֵּי יִשְׂרָאֵל שָׁרֵי כְּהַאי גַּוְנָא, אֲבָל יִשְׂרָאֵל עִם אֵינוֹ יְהוּדִי אֲפִלּוּ בִּכְהַאי גַּוְנָא אָסוּר (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי פֶּרֶק אֵין צָדִין).

אָסוּר לִשְׁקֹל בָּשָׂר, אֲפִלּוּ בְּבֵיתוֹ, לֵידַע כַּמָּה יְבַשְּׁלוּ; וַאֲפִלּוּ לִתְּנוֹ בְּכַף מֹאזְנַיִם לְשָׁמְרוֹ מִן הָעַכְבָּרִים, אָסוּר אִם הִיא תְּלוּיָה בְּמָקוֹם שֶׁרְגִילִים לִשְׁקֹל בָּהּ; וַאֲפִלּוּ לִשְׁקֹל מָנָה כְּנֶגֶד מָנָה, אָסוּר. וּמֻתָּר לִשְׁקֹל בְּיָדוֹ, שֶׁלּוֹקֵחַ הַחֲתִיכָה בְּיָדוֹ וּמְשַׁעֵר כַּמָּה יֵשׁ בָּהּ, וְטַבָּח אֻמָּן אֲפִלּוּ זֶה אָסוּר; אֲבָל אִם הוּא יוֹדֵעַ לְכַוֵּן דֶּרֶךְ חֲתִיכָתוֹ, לְחַתֵּךְ לִטְרָא אוֹ חֲצִי לִטְרָא, חוֹתֵךְ כְּדַרְכּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.

אֵין נוֹקְבִין נֶקֶב בַּבָּשָׂר בְּסַכִּין לִתְלוֹתוֹ בּוֹ, אֲבָל בַּיָּד מֻתָּר. וְאִם לַעֲשׂוֹת בּוֹ סִימָן, מֻתָּר אֲפִלּוּ בְּסַכִּין.

מוֹלְגִין הָרֹאשׁ וְהָרַגְלַיִם וּמְהַבְהֲבִים אוֹתָם בָּאוּר, אֲבָל אֵין טוֹפְלִין אוֹתָם בְּסִיד וְלֹא בְּחַרְסִית וְלֹא בַּאֲדָמָה, דְּמִתְחְזֵי כְּעִבּוּד; וְאֵין גּוֹזְזִין אוֹתָם בְּמִסְפָּרַיִם, שֶׁנִּרְאֶה כְּעוֹשֶׂה לְצֹרֶךְ הַשֵּׂעָר.

מֻתָּר לִמְלֹחַ כַּמָּה חֲתִיכוֹת בְּבַת אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא אַחַת. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלֹא שָׁרֵי לְהַעֲרִים רַק קֹדֶם אֲכִילַת שַׁחֲרִית. וּמֻתָּר לִמְלֹחַ הַבָּשָׂר בְּיוֹם טוֹב, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לְמָלְחוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב (מַהֲרִי"ל וְת"ה סִימָן פ').

נוֹהֲגִין לְנַקֵּר בָּשָׂר בְּיוֹם טוֹב, אֲפִלּוּ נִשְׁחַט מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב; וְטוֹב לְשַׁנּוֹת קְצָת אִם יוּכַל לְשַׁנּוֹת בְּאֵיזֶה דָּבָר (מַהֲרִי"ל וְת"ה סי' פ"ד).