שולחן ערוך, אורח חיים תק״ג

אָסוּר לֶאֱפוֹת אוֹ לְבַשֵּׁל אוֹ לִשְׁחֹט בְּיוֹם טוֹב לְצֹרֶךְ מָחָר, אֲפִלּוּ הוּא שַׁבָּת אוֹ יוֹם טוֹב וַאֲפִלּוּ בִּשְׁנֵי יָמִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה; אֲבָל מְמַלְּאָה אִשָּׁה קְדֵרָה בָּשָׂר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה אֶלָּא לַחֲתִיכָה אַחַת. הַגָּה: וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁיָּכוֹל לִשְׁחֹט אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לְכַזַּיִת (סמ"ק), וְכֵן יְכוֹלָה לְבַשֵּׁל הַרְבֵּה קְדֵרוֹת וְלֶאֱכֹל מִכָּל אַחַת מְעַט. (בֵּית יוֹסֵף וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם וּתְשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ"א). וְדַוְקָא קֹדֶם אֲכִילָה, אֲבָל אַחַר אֲכִילָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לְבַשֵּׁל וְלוֹמַר: אֹכַל מִמֶּנָּה כַּזַּיִת, דְּהָוֵי הַעֲרָמָה; מִיהוּ אִם עָבְרָה וּבִשְּׁלָהּ, אוֹ שָׁחַט מֻתָּר לְאָכְלוֹ.

מְמַלֵּא נַחְתּוֹם חָבִית שֶׁל מַיִם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לְקִיתוֹן אֶחָד. הַגָּה: אֲבָל צָרִיךְ לְהָשִׂים הַכֹּל אֵצֶל הָאֵשׁ בְּפַעַם אַחַת, אֲבָל אָסוּר לְהוֹסִיף אִם כְּבָר הֶחָבִית אֵצֶל הָאֵשׁ, דְּטִרְחָא שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הוּא (הַמַּגִּיד פ"א).