שולחן ערוך, אורח חיים תק״ד

דָּכִין אֶת הַתַּבְלִין כְּדַרְכָּן, שֶׁאִם יָדוּךְ אוֹתָם מִבְּעוֹד יוֹם יָפִיג טַעְמָן; אֲבָל מֶלַח אֵינוֹ נִדּוֹךְ בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא אִם כֵּן הִטָּה הַמַּכְתֶּשֶׁת אוֹ שֶׁיָּדוּךְ בִּקְעָרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, כְּדֵי שֶׁיְּשַׁנֶּה, שֶׁאִם שָׁחַק הַמֶּלַח מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב לֹא יָפִיג טַעֲמוֹ. וְאֵין שׁוֹחֲקִין אֶת הַפִּלְפְּלִין וְלֹא אֶת הַחַרְדָּל בְּרֵיחַיִם שֶׁלָּהֶם, מִשּׁוּם דְּהָוֵי כָּעֳבָדִין דְּחֹל; אֶלָּא דָּךְ אוֹתָם בִּמְדוֹכָה כְּכָל הַתַּבְלִין. הַגָּה: וּמִיהוּ נוֹהֲגִין לְשַׁנּוֹת קְצָת בְּדִיכַת תַּבְלִין, (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ג בְּשֵׁם סְמַ"ג), וְכֵן רָאוּי לְהוֹרוֹת.

מֻתָּר לְהוֹלִיךְ תַּבְלִין וּמָדוֹךְ אֵצֶל מְדוֹכָה, אוֹ מְדוֹכָה אֶצְלָם, אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לְהוֹלִיכָם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב.

אֵין כּוֹתְשִׁין הָרִיפוֹת בְּמַכְתֶּשֶׁת גְּדוֹלָה, אֲבָל כּוֹתְשִׁין בְּמַכְתֶּשֶׁת קְטַנָּה שֶׁזֶּה הוּא הַשִּׁנּוּי שֶׁלָּהּ; וּבְא"י, אֲפִלּוּ בִּקְטַנָּה אָסוּר; וְכֵיוָן שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים עַכְשָׁו מַה נִּקְרֵאת גְּדוֹלָה אוֹ קְטַנָּה, יֵשׁ לֶאֱסֹר הַכֹּל. הַגָּה: וּמֻתָּר לִגְרֹר גְּבִינָה בְּיוֹם טוֹב עַל הַכְּלִי שֶׁהוּא מוֹרַג חָרוּץ, מִיהוּ צָרִיךְ שִׁנּוּי מְעַט, כְּמוֹ דִּיכַת מֶלַח (ריב"ש סִימָן קפ"ד); וְהוּא הַדִּין מַצּוֹת, בְּלֹא שִׁנּוּי, מִשּׁוּם דְּאֵין טְחִינָה בָּאֳכָלִין שֶׁהָיוּ טְחוּנִין תְּחִלָּה (מַהֲרִי"ל).

מֻתָּר אָדָם לִמְדֹּד תַּבְלִין לִתֵּן בַּקְּדֵרָה, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַקְדִּיחַ תַּבְשִׁילוֹ (פי' שֶׁלֹּא יִשְׂרְפֶנּוּ וִיקַלְקְלֶנּוּ מֵחֲמַת רִבּוּי תַּבְלִין).