שולחן ערוך, אורח חיים תק״ה

בְּהֵמָה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לַאֲכִילָה וְרוֹצֶה לַחְלֹב אוֹתָהּ לֶאֱכֹל הֶחָלָב, אִם לִקְדֵרָה שֶׁאֵין בָּהּ אֳכָלִין, אָסוּר. וְאִם יֵשׁ בָּהּ אֳכָלִין, מֻתָּר, וּכְגוֹן שֶׁבָּא הֶחָלָב לְתַקְּנוֹ, אוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פֵּרוּרִין וְהֶחָלָב נִבְלָע בָּהֶם; אֲבָל הַחוֹלֵב כָּל צֹאנוֹ לֹא הֻתַּר מִפְּנֵי פְּרוּסָה שֶׁנּוֹתֵן בַּכְּלִי. הַגָּה: וְאֵינוֹ יְהוּדֵי הַחוֹלֵב בְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב, וְיִשְׂרָאֵל רוֹאֶהוּ, יֵשׁ לְהָקֵל (רַשְׁבָּ"א בִּתְשׁוּבָה) אַךְ נָהֲגוּ בּוֹ אִסּוּר, וְאֵין לְשַׁנּוֹת. מִיהוּ בְּיוֹם טוֹב שֶׁל גָּלֻיּוֹת מֻתָּר בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי רֵישׁ בֵּיצָה); וְאִם מֻתָּר לוֹמַר לְאֵינוֹ יְהוּדִי לַחְלֹב בְּהֶמְתּוֹ בְּשַׁבָּת, עַיֵּן לְעֵיל סִימָן ש"ה סָעִיף כ'. וְע"ל סִימָן תק"י סָעִיף ה' אִם מֻתָּר לְהַעֲמִיד חָלָב וְלַעֲשׂוֹת גְּבִינָה בְּיוֹם טוֹב.