שולחן ערוך, אורח חיים תקל״ה

אֵין מְפַנִּין מֵחָצֵר לְחָצֵר, אֲפִלּוּ מִכְּעוּרָה לְנָאָה, וְלֹא לְפַנּוֹת דִּירָתוֹ וְלֹא לְפַנּוֹת כֵּלָיו שֶׁאֵינָם לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, הַגָּה: וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאָסוּר לְהַסִּיעַ מָמוֹנוֹ מֵעִיר לְעִיר (מָרְדְּכַי פֶּרֶק מִי שֶׁהָפַךְ); אֲבָל מְפַנֶּה הוּא מִבַּיִת לְבַיִת בְּאוֹתָהּ חָצֵר; וְאִם אֵין הַבָּתִּים פְּתוּחִים לֶחָצֵר אֶלָּא לַמָּבוֹי, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּבַּיִת לְבַיִת הַסָמוּךְ לוֹ, מֻתָּר. הַגָּה: וְאִם מִתְיָרֵא מֵחֲמַת גְּנֵבָה בֶּחָצֵר שֶׁדָּר שָׁם, מֻתָּר אֲפִלּוּ מֵחָצֵר לְחָצֵר הַמִּשְׁתַּמֵּר; וַאֲפִלּוּ מֵעִיר לְעִיר, בְּדָבָר הָאָבֵד, שָׁרֵי (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי וּמָרְדְּכַי).

יֵשׁ מַתִּירִים לְפַנּוֹת מֵחָצֵר שֶׁל אַחֵר לְחָצֵר שֶׁלּוֹ, וַאֲפִלּוּ מִנָּאָה לִכְעוּרָה.

הַזֶּבֶל שֶׁבֶּחָצֵר אָסוּר לְהוֹצִיא, אֶלָּא יְסַלְּקֶנּוּ לַצְּדָדִים; וְאִם נִתְרַבֶּה עַד שֶׁנַּעֲשָׂה חָצֵר כְּרֶפֶת, מוֹצִיאִין אוֹתוֹ לָאַשְׁפָּה.