שולחן ערוך, אורח חיים תקמ״ג

כָּל דָּבָר שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ אָסוּר לוֹמַר לְעַכּוּ"ם לַעֲשׁוֹתוֹ.

עַכּוּ"ם שֶׁקִּבֵּל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב לִבְנוֹת בֵּיתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּקַבְּלָנוּת, אָסוּר לְהַנִּיחַ לַעֲשׂוֹת בְּחֹל הַמּוֹעֵד, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חוּץ לַתְּחוּם; אֲבָל אִם נָתַן לוֹ מְלָאכָה בְּתָלוּשׁ קֹדֶם הַמּוֹעֵד, בְּקַבְּלָנוּת, לַעֲשׂוֹתָהּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל עַכּוּ"ם, מֻתָּר.

מֻתָּר לִתֵּן לְעַכּוּ"ם מְלָאכָה, בְּקִיבּוֹלֶת אוֹ בִּשְׂכִיר יוֹם, שֶׁיַּעֲשֶׂנָּה אַחַר הַמּוֹעֵד; וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִמְדֹּד וְיִשְׁקֹל וְיִמְנֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בַּחֹל. הַגָּה: וְאַף אִם יַעֲשֶׂה הָעַכּוּ"ם אַחַר כָּךְ מְלָאכָה, שָׁרֵי, הוֹאִיל וְהִתְנָה עִמּוֹ לַעֲשׂוֹתָהּ אַחַר הַמּוֹעֵד (מָרְדְּכַי רֵישׁ פ' מִי שֶׁהָפַךְ וּבֵית יוֹסֵף וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם).