שולחן ערוך, אורח חיים תקע״ד

הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם שֶׁמִּתְעַנִּין לְמָקוֹם שֶׁאֵין מִתְעַנִּין, וְדַעְתּוֹ לַחֲזֹר, צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת כָּל תַּעֲנִיּוֹת שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם.

הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם שֶׁאֵין מִתְעַנִּין לְמָקוֹם שֶׁמִּתְעַנִּים, יִתְעַנֶּה עִמָּהֶם אֲפִלּוּ דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר; וּמִיהוּ כֵּיוָן שֶׁלֹּא קִבֵּל עָלָיו תַּעֲנִית, אִם יָצָא מִן הָעִיר חוּץ לַתְּחוּם מֻתָּר לֶאֱכֹל וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַשְׁלִים. הַגָּה: וְדַוְקָא שֶׁבָּא לְשָׁם בְּיוֹם הַתַּעֲנִית, אֲבָל אִם בָּא לְשָׁם מִבְּעוֹד יוֹם צָרִיךְ לְקַבֵּל עָלָיו הַתַּעֲנִית וְצָרִיךְ לְהַשְׁלִימוֹ (טוּר).

שָׁכַח וְאָכַל, אַל יִתְרָאֶה בִּפְנֵיהֶם כְּאִלּוּ אָכַל וְאַל יִנְהַג עִדּוּנִין בְּעַצְמוֹ לוֹמַר: הוֹאִיל וְאָכַלְתִּי מְעַט אֹכַל הַרְבֵּה וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּפְנֵיהֶם אָסוּר לִנְהֹג עִדּוּנִין בְּעַצְמוֹ (מָרְדְּכַי פ"ק דְּתַעֲנִית).

מִצְוָה לְהַרְעִיב אָדָם עַצְמוֹ בִּשְׁנַת רְעָבוֹן וְאָסוּר לְשַׁמֵּשׁ בּוֹ מִטָּתוֹ, חוּץ מִלֵּיל טְבִילָה; וְלַחֲשׁוּכֵי בָּנִים (פֵּרוּשׁ וְלִמְנוּעֵי בָּנִים) מֻתָּר וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ר"מ סָעִיף י"ב.

כָּל הַפּוֹרֵשׁ מִן הַצִּבּוּר אֵינוֹ רוֹאֶה בְּנֶחָמָתָן; וְכָל הַמִּצְטַעֵר עִמָּהֶם, זוֹכֶה וְרוֹאֶה בְּנֶחָמָתָן.