שולחן ערוך, אורח חיים תקע״ג

הִלְכְתָא בָּטְלָה מְגִלַּת תַּעֲנִית, וְכָל הַיָּמִים הַכְּתוּבִים בָּהּ מֻתָּר לְהִתְעַנּוֹת בָּהֶם וְכָל שֶׁכֵּן לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם, חוּץ מֵחֲנֻכָּה וּפוּרִים שֶׁאָסוּר לְהִתְעַנּוֹת בָּהֶם בְּעַצְמָם, אֲבָל לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם מֻתָּר; וְכֵן שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים מֻתָּרִים לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם. הַגָּה: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נִשּׂוּאִין בַּחֲנֻכָּה אֵין לוֹ לְהִתְעַנּוֹת, אֲבָל אִם יֵשׁ לוֹ נִשּׂוּאִין בְּנִיסָן מִתְעַנֶּה בְּיוֹם חֻפָּתוֹ, אֲפִלּוּ בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֶחָד מִן הַיָּמִים שֶׁמִּתְעַנִּים בָּהֶם, כְּדִלְקַמָּן סוֹף סִימָן תק"פ (הַגָּהוֹת מִנְהָגִים וְלִקוּטֵי מהר"ש).