ירושלמי בבא בתרא ז׳:ב׳

משנה: בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לָךְ מִדָּה בַחֶבֶל. פָּחַת כָּל שֶׁהוּא יְנַכֶּה. הוֹתִיר כָּל שֶׁהוּא יַחֲזִיר. אִם אָמַר הֵן חָסֵר הֵן יֶתֶר אֲפִילוּ פָחַת רוֹבַע לַסְּאָה אוֹ הוֹתִיר רוֹבַע לַסְּאָה הִגִּיעוֹ. יוֹתֵר מִכֵּן יַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן. וּמָהוּ מַחֲזִיר לוֹ מָעוֹת וְאִם רָצָה מַחֲזִיר לוֹ קַרקַע. וְלָמָּה אָמְרוּ מַחֲזִיר לוֹ מָעוֹת לְיַיפּוֹת כּוֹחוֹ שֶׁל מוֹכֵר שֶׁאִם שִׁיֵיר בַּשָּׂדֶה בֵּית תִשְׁעַת קַבִּין וּבַגִּינָּה בֵּית חֲצִי קַב. וּכְדִבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה בֵּית רוֹבַע. מַחֲזִיר לוֹ אֶת הַקַּרְקַע וְלֹא אֶת הָרוֹבַע בִּלְבַד הוּא מַחֲזִיר לוֹ אֶלָּא כָּל הַמּוֹתָר.

הלכה: בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לָךְ כול׳. הָכָא אַתָּ מַר. הִגִּיעוֹ. וְהָכָא אַתָּ מַר. לֹא אֶת הָרוֹבַע בִּלְבַד מַחֲזִיר לוֹ אֶלָּא כָּל הַמּוֹתָר. אָמְרֵי. מִכֵּיוָן שֶׁאַתְּ מוֹצִיאוֹ לִפְחוֹת מֵחֶבֶל מַחֲזִירוֹ אַתּ לְמִידָּה בַחֶבֶל.