ירושלמי שבת ט״ז:ז׳

משנה: נָכְרִי שֶׁבָּא לְכַבּוֹת אֵין אוֹמְרִים לוֹ כַּבֵּה אוֹ אַל תְּכַבֶּה מִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁבִיתָתוֹ עָלֵיךָ. אֲבָל קָטָן שֶׁבָּא לְכַבּוֹת אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ שֶכֵּן שֶׁשְּׁבִיתָתוֹ עָלֵיךָ:

הלכה: נָכְרִי שֶׁבָּא לְכַבּוֹת. בִּימֵי רִבִּי אִמִּי נָפְלָה דְּלֵיקָה בַּכְּפָר. אַפִּיק רִבִּי אִימִּי כְּרוּז בְּשׁוּקֵי דַאֲרָמָאֵי וָמַר. מָאן דַּעֲבַד לָא מַפְסִיד. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵה קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. סַכָּנָה הָיְיתָה. אִם הָיְתָה סַכָּנָה אֲפִילוּ רִבִּי אִמִּי יַטְפֵּי. וְלֹא כֵן תַּנֵּי. כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה אֵין אוֹמְרִין. יֵיעָשׂוּ דְבָרִים הַלָּלוּ בַּנָּשִׁים וּבִקְטַנִּים. אֶלָּא אֲפִילוּ בִּגְדוֹלִים אֲפִילוּ בִּיִשְׂרָאֵל. מַעֲשֶׂה שֶׁנָּפְלָה דְלֵיקָה בַּחֲצַר יוֹסֵי בֶּן סִימַאי בְּשִׁיחִין. וְיָרְדוּ בְנֵי קַיצְרָה שֶׁלְצִיפּוֹרִין לְכַבּוֹת וְלֹא הִנִּיחַ לָהֶן. אָמַר לָהֶן. הַנִּיחוּ לַגַּבַּאי שֶׁיִּגְבֶּה חוֹבוֹ. מִיַּד קָשַׁר עַלָיו הֶעָנָן וְכִיבָּהוּ. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שָׁלַח לְכָל חַד מֵהֶם סֶלַע וּלְאִיפַּרְכוֹס שֶׁלָּהֶן חֲמִשִּׁים דֵּינָר. אָמְרוּ חֲכָמִים. לֹא הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כֵּן. חַד נַפְּתִּי הֲוָה בִּמִגוּרָה דְּרִבִּי יוֹנָה. נְפִילַת דְלֵיקָה בִּמִגוּרָה דְּרִבִּי יוֹנָה. אֲזַל הַהוּא נַפְּתַּיָיה בְעֵי מִטְפַּיְיתָהּ וְלָא שָׁבְקֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. בַּגְרָךְ מִדְּלִי. אֲמַר לֵיהּ אִין. וְאִישְׁתֵּיזִיב כּוּלַּהּ. רִבִּי יוּדָן דִּכָפַר אִימִּי פָּרַס גּוּלְתֵּיהּ עַל גָּדִישָׁא וְנוּרָא עָרְקָא מִינָּהּ.

אֲבָל קָטָן שֶׁבָּא לְכַבּוֹת אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. וְלֹא כֵן תַּנֵּי. רָאוּ אוֹתוֹ יוֹצֵא וּמְלַקֵּט עֲשָׂבִים אֵין אַתְּ זָקוּק לוֹ. תַּמָּן אֵין לוֹ צוֹרֶךְ בָּעֲשָׂבִים. בְּרַם הָכָא יֵשׁ לוֹ צוֹרֶךְ כִּיבּוּי.