ישעיהו י׳:כ״ד-ל״ב

לכן. לפי שידעתי שתשובו אליו חזקיה וסיעתו (דבר אחר לכן. ל' שבועה לכן באמת).

כה אמר ה' אל תירא מאשור בשבט יככה. בשבט פיו יחרף ויגדף אתכם על ידי רבשקה:

ומטהו ישא עליך. לאיים כדרך שעשה למצרים, ועוד יש לפרש בשבט יככה אשר עד הנה הכך בשבט והורגל לשאת עליך מטהו ואימתו כדרך המצריים משום ר' מנחם אמר לי ר' יוסף:

כי עוד. ימים מעט מזער וכלה, הזעם שלי שניתן למטה ביד אשור כמ"ש למעלה ומטה הוא בידם זעמי:

ואפי. שהיה לשבט ישוב על תבליתם ל' תבל עשו (ויקרא כ׳:י״ב) על חירופין וגידופין אשר גדפו נערי מלך אשור אותי:

ועורר עליו. ולעורר עליו:

שוט. מכת יסורין:

כמכת מדין. שנהרגו בלילה אחת והמלכים שברחו מהם ונמלטו נהרגו עורב בצור עורב כדמפורש בספר שופטים אף זה לאחר שישוב לארצו ימות שם בחרב:

ומטהו על הים. ועוד יעורר עליו את מטהו אשר היה על הים בפרעה ובחילו:

ונשאו. וטילטלו מן העולם כדרך שנשא את מצרים:

וחובל עול. סנחריב מפני חזקיהו שהיה נוח לדורו כשמן, ורבותינו פירשו מפני שמנו של חזקיהו שהי' דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שהשיאם לעסוק בתורה כענין שנאמר אשר העתיקו אנשי חזקיהו וגו' (משלי כה):

בא על עית. מונה והולך מסעות שנסע סנחרב ובא על ערי יהודה לבא ירושלים ביום מפלתו עית מגרון ומכמש רמה גבעת שאול בת גלים לישה ענתות מדמנה גבים. כולן מקומות הן:

לנו. לשון לינה:

נסה. ברחה ברחו כולן מפני חיילותיו:

צהלי קולך. להזהיר לעם:

הקשיבי לישה. את קול השופר וברחו לכם וכן עניה ענתות:

העיזו. נאספו לברוח, ורבותינו דרשו צהלי קולך וכל המקרא במדרש אחר באגדת חלק והעמידו המסעות על עשר אבל יונתן תירגם את כולן שמות מקומו':

עוד היום בנוב לעמוד. כל הדרך הזה נתלבט כדי לעמוד בעוד היום בנוב לפי שאמרו לו איצטגניניו אם תלח' בה היום תכבשנ' וכשעמד בנוב וראה את ירושלים קטנה לא חש לדברי איצטגניניו והתחיל להניף ידו בגאו' וכי על עיר כזו הרגזתי כל החיילות הללו לינו פה הלילה ולמחר ישליך בה איש אבנו:

הר. בת ציון להר בת ציון: