Shemot 30:22-33 שמות ל׳:כ״ב-ל״ג

בשמים ראש. חשובים:

The finest spices. [Meaning:] the finest.

וקנמן בשם. לפי שהקנמון קליפת עץ הוא, יש שהוא טוב ויש בו ריח טוב וטעם, ויש שאינו אלא כעץ, לכך הוצרך לומר קנמן בשם, מן הטוב:

Fragrant cinnamon. Since cinnamon is the bark of a tree, there are some that are good and have a good fragrance and flavor, and there are some that are merely like wood, it was therefore necessary to say: קִנְּמָן בֶּשֶׂם — i.e., of the fragrant one.

מחציתו חמשים ומאתים. מחצית הבאתו תהא חמשים ומאתים, נמצא כלו חמש מאות, כמו שיעור מר דרור, אם כן למה נאמר בו חצאין, גזרת הכתוב היא להביאו לחצאין, להרבות בו ב' הכרעות, שאין שוקלין עין בעין, וכך שנויה בכריתות (ה.):

Half a portion being two hundred fifty. I.e., half of what is brought shall be two hundred fifty. Consequently the total was five hundred, equal to the amount of pure myrrh. If that is the case, why is it expressed in terms of halves? It is a scriptural decree that it be brought as two halves so that it be increased by two tippings of the scale for things cannot be weighed to their absolute exactness. So this is taught in Tractate Kerisos.

וקנה בושם. קנה של בשם, לפי שיש קנים שאינן של בשם, הוצרך לומר בשם:

Calamus spices. [Meaning:] cane containing spices. Because there are canes that contain no spices it was necessary to say: בֹּשֶׂם — “containing spices.”

חמשים ומאתים. סך משקל כולו:

Two hundred fifty — the amount of the total weight.

וקדה. שם שורש עשב, ובלשון חכמים קציעה:

Cassia. It is the name of a root of an herb which, in the language of the Sages, is ketzia

הין. י"ב לוגין, ונחלקו בו חכמי ישראל, ר' מאיר אומר, בו שלקו את העקרין, אמר לו ר' יהודה, והלא לסוך את העקרין אינו סיפק, אלא שראום במים שלא יבלעו את השמן, ואחר כך הציף עליהם השמן, עד שקלט הריח וקפחו לשמן שעל העקרין:

Hin. The equivalent of twelve logs. The Sages of Yisrael disputed [the oil’s purpose]: Rabbi Meir said that the roots were boiled in it. Whereupon Rabbi Yehuda said to him: [But it is not so] for even to coat the roots this amount [of oil] would be insufficient! But [its purpose was this:] they soaked them (the roots) in water [so that being saturated with water] they would not absorb the oil, after which he poured the oil upon them [and kept it there] until it absorbed the aroma and then skimmed the oil off the roots.

רוקח מרקחת. רוקח שם דבר הוא, והטעם מוכיח שהוא למעלה, והרי הוא כמו רקע, רגע, ואינו כמו רֹגַע הַיָּם (ישעיה נא, טו), וכמו רֹוקַע הָאָרֶץ (שם מב, ה), שהטעם למטה, וכל דבר המעורב בחבירו, עד שזה קופח מזה או ריח או טעם, קרוי מרקחת:

A blend made by a [perfume] blender. רֹקַח is a noun [and not a verb], and the accent’s being on the first syllable indicates this. It is the same as רֶקַח — “blended,” or רֶגַע — “a moment.” It is not the same as: רֹגַע הַיָּם — “he stirs up the sea;” or the same as: רֹקַע הָאָרֶץ — “who spreads out the land,” where the accent is on the last syllable. Anything mixed with another thing to the degree that one absorbs from the other either smell or taste is called מִרְקַחַת .

רקח מרקחת. רקח העשוי על ידי אומנות ותערובות:

רֹקַח מִרְקַחַת [therefore means] a blend made through skilled craftsmanship and mixing.

מעשה רוקח. שם האומן בדבר:

The work of a רוֹקֵחַ — the name of the craftsman in this field.

ומשחת בו. כל המשיחות כמין כ"ף יונית, חוץ משל מלכים שהן כמין נזר:

Anoint with it. All anointings were done in the form of the Greek chi except those of kings which are done in the form of a crown.

וקדשת אותם. משיחה זו מקדשתם להיות קדש קדשים, ומה היא קדושתם, כל הנוגע וגו', כל הראוי לכלי שרת, משנכנס לתוכו קדוש קדושת הגוף, להפסל ביוצא, ולינה, וטבול יום, ואינו נפדה לצאת לחולין, אבל דבר שאינו ראוי להם אין מקדשין. ושנויה היא משנה שלימה אצל מזבח, מתוך שנאמר כֹּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ (שמות כט, לז), שומע אני בין ראוי בין שאינו ראוי, תלמוד לומר כבשים, מה כבשים ראויים אף כל ראויים. כל משיחת משכן וכהנים ומלכים מתורגם לשון רבוי, לפי שאין צורך משיחתן אלא לגדולה, כי כן יסד המלך שזה חנוך גדולתן, ושאר משיחות, כמו רקיקין משוחין וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ (עמוס ו, ו), לשון ארמית בהן כלשון עברית:

Sanctify them. It is this anointing which sanctifies them to become holy of holies. And what is the manifestation of their holiness? It is: “Anything that touches them, etc.” [This means:] anything that is fit for a sacred vessel, once it comes into it (i.e., the vessel) it becomes intrinsically holy, so that it will become unfit though יוֹצֵא, [i.e., if taken out of the courtyard of the mishkon] or לִינָה, [i.e., being left overnight off the altar], or [by coming in contact with] a טְבוּל יוֹם and cannot be redeemed so as to become secular. However, anything that is not fit for them they do not sanctify. This is stated as an undisputed Mishnah (i.e., a beraisa) concerning the altar. From that which is stated: “Whatever touches the altar becomes sanctified,” I might infer that this applies whether it is fit [for the altar] or whether it is not fit. The Torah, therefore, says [in the next verse]: “sheep” — just as sheep are fit [for the altar], so must everything be fit [to be sanctified by the altar]. Every anointing of the mishkon, kohanim and kings is translated by Onkelos as רִבּוּי — “elevating to a higher status” because the only purpose of anointing is to elevate to a higher status, for so did the King (God) establish that this [shall be the method] of installation to a higher status. However, other anointings, for example, רְקִיקִין מְשׁוּחִים (anointed wafers), or: “With the important oils shall they anoint (יִמְשָׁחוּ),” their Aramaic version is the same as the Hebrew.

לדרתיכם. מכאן למדו רבותינו לומר שכולו קיים לעתיד לבא (הוריות יא:):

For all your generations. From this our Sages deduced that one can state that the entire [שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה] will be preserved for the time yet to come (i.e., after Moshiach comes).

זה. בגימטריא תריסר לוגין הוו:

This. The numerical value [of זֶה] [ז =7, ה =5] corresponds to the twelve logs [of the שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה].

לא ייסך. בשני יודי"ן, לשון לא יפעל, כמו לְמַעַן יִיטַב לָךְ (דברים ו, יח):

לֹא יִיסָךְ — spelled with two letters י' which takes the form: he (or, it) shall not be done, as in: “so that (יִיטַב) it will be well with you.”

על בשר אדם לא ייסך. מן השמן הזה עצמו:

It must not be poured on the flesh of any man — from this oil itself.

ובמתכנתו לא תעשו כמוהו. בסכום סממניו, לא תעשו אחר כמוהו במשקל סממנין הללו, לפי מדת הין שמן, אבל אם פחת או רבה סממנין לפי מדת הין שמן, מותר, ואף העשוי במתכונתו של זה, אין הסך ממנו חייב, אלא הרוקחו (כריתות ה.):

וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ לֹא תַעֲשֹוּ כָּמֹהוּ . [Meaning:] with the quantity of each of its spices make no other like it, i.e., with the weight of these spices in proportion to the measure of a hin of oil. But if he decreased or increased the spices in proportion to the measure of a hin of oil, then it is permissible. However, even if it were made in the proportions of this one (i.e., the שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה), there is no transgression for one who applies it to himself, only for one who blends it [transgresses].

ובמתכנתו. לשון חשבון, כמו מתכנת הלבנים, וכן במתכונתה, של קטורת:

And its formula. A term meaning: “a particular quantity,” as in: “(מַתְכֹּנֶת) the quantity of bricks.” Similarly: בְמַתְכֻּנְתָּה — “in its particular quantity,” of the incense.

ואשר יתן ממנו. מאותו של משה:

Or if he places from it. [I.e.,] from the one which Moshe [blended].

על זר. שאינו צורך כהונה ומלכות:

Upon an unauthorized person. [I.e.,] when it is not for the need of the priesthood or kingdom (i.e., anointing a king).