Yitro, Aliyah 4 יתרו, רביעי

ביום הזה. בראש חדש (שבת פו:). לא היה צריך לכתוב אלא ביום ההוא, מהו ביום הזה, שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאילו היום ניתנו:

On that very day. On the first day of the month. It need only to have written בַּיּוֹם הַהוּא; why is בַּיּוֹם הַזֶּה written? [This teaches] that the words of the Torah should be as new to you (as though they were given today).

ויסעו מרפידים. למה הוצרך לחזור ולפרש מהיכן נסעו, והלא כבר כתב שברפידים היו חונים, בידוע שמשם נסעו, אלא להקיש נסיעתן מרפידים לביאתן למדבר סיני, מה ביאתן למדבר סיני בתשובה, אף נסיעתן מרפידים בתשובה (מכילתא בחדש פ"א):

They had journeyed from Rephidim. Why was it necessary to be repetitive and expressly state from where they journeyed? For it has already been written that they had encamped in Rephidim. Consequently it is obvious that it was from there that they journeyed! But the answer is: [this is done so as] to compare their [situation] when they set out from Rephidim to that [which existed] at their arrival at the Sinai desert. Just as their arrival at Sinai [was marked by a state] of repentance so, too, their setting out from Rephidim [was also marked] by repentance.

ויחן שם ישראל. כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומות ובמחלוקת (מכילתא שם):

Yisrael camped there. As one person with one heart (mind). But all the other encampments were with resentment and dissention.

נגד ההר. למזרחו, וכל מקום שאתה מוצא נגד, פנים למזרח (מכילתא שם):

Opposite the mountain. On its eastern side. Wherever you find נֶגֶד — “opposite” it means facing to the east [of the place].

ומשה עלה. ביום השני, וכל עליותיו בהשכמה היו, שנאמר וַיַּשְׁכֵּם משֶׁה בַבֹּקֶר (שמות לד, ד):

Moshe went up — on the second day [of Sivan]. All his ascents were early in the morning, as it is said: “Moshe arose in the morning [and went up Mount Sinai].”

כה תאמר. בלשון הזה וכסדר הזה:

That is what you shall say. [I.e.,] in this language (Hebrew) and in this order.

לבית יעקב. אלו הנשים, תאמר להם בלשון רכה:

To the house of Yaakov. This refers to the women. Say it to them in a gentle voice.

ותגיד לבני ישראל. עונשין ודקדוקין פירש לזכרים, דברים הקשין כגידין (שבת פז. — מכילתא בחדש פ"ב):

And tell the B’nei Yisrael. The penalties and details [of the mitzvos] explain to the men, using words as hard [to digest] as bitter wormwood.

אתם ראיתם. לא מסורת היא בידכם, ולא בדברים אני משגר לכם, לא בעדים אני מעיד עליכם, אלא אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, על כמה עבירות היו חייבין לי קודם שנזדווגו לכם, ולא נפרעתי מהם אלא על ידכם:

You saw. “You do not receive it as a tradition, nor do I send you [a message of] words, nor through witnesses do I attest it to you, but you [yourselves] saw [the things] I did to Egypt. There were many sins for which they were liable to me before they became involved with you, yet I did not punish them except on your behalf.

ואשא אתכם. זה יום שבאו ישראל לרעמסס, שהיו ישראל מפוזרין בכל ארץ גושן, ולשעה קלה כשבאו ליסע ולצאת, נקבצו כלם לרעמסס (מכילתא פ"ב). ואונקלוס תרגם ואשא, וְאַטְלִית יָתְכוֹן, כמו ואסיע אתכם, תיקן את הדבור דרך כבוד למעלה:

And [how] I carried you. This refers to the day that Yisrael came to Raamses. For the Israelites were dispersed over the entire land of Goshen and in a brief moment — when they had to get out and leave — they all gathered at Raamses. Onkelos translates the word וָאֶשָׂא: “And I made you travel” as if it would have said וָאַסִּיעַ אֶתְכֶם; he adjusts the expression as a way of showing respect to the One above.

על כנפי נשרים. כנשר הנושא גוזליו על כנפיו, שכל שאר העופות נותנים את בניהם בין רגליהם, לפי שמתיראין מעוף אחר שפורח על גביהם, אבל הנשר הזה אינו מתירא אלא מן האדם שמא יזרוק בו חץ, לפי שאין עוף פורח על גביו, לכך נותנו על כנפיו אומר מוטב יכנס החץ בי ולא בבני, אף אני עשיתי כן, וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֳלֹהִים וגו' וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וגו' (שמות יד, יט—כ), והיו מצרים זורקים חצים ואבני בְּלִיסְטְרָאוֹת, והענן מקבלם:

On wings of eagles. As an eagle which carries its fledglings on its wings, for all other birds place their offspring between their feet because they fear another bird that may be flying above them, but the eagle fears none but man lest he shoot an arrow at it, for no other bird flies above it therefore it places them on its wings, saying in effect: “Better the arrow enter me and not in my fledglings.” “I, too, [says God] did likewise”: “The angel of God moved, etc. It came between the Egyptian camp, etc.” and the Egyptians were shooting arrows and catapult stones which the cloud intercepted.

ואבא אתכם אלי. כתרגומו:

And brought you to Me. As Onkelos translates it.

ועתה. אם עתה תקבלו עליכם, יערב לכם מכאן ואילך, שכל התחלות קשות (מכילתא פ"ב):

And now. [I.e.,] if you will now accept it, it will be pleasant for you from here on for all beginnings are difficult.

ושמרתם את בריתי. שאכרות עמכם על שמירת התורה:

And preserve My covenant — which I will establish with you regarding the observance of the Torah.

סגלה. אוצר חביב, כמו וּסְגֻלַּת מְלָכִים (קהלת ב, ח), כלי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים אותם, כך אתם תהיו לי סגולה משאר אומות, ולא תאמרו אתם לבדכם שלי ואין לי אחרים עמכם, ומה יש לי עוד שתהא חבתכם נכרת, כי לי כל הארץ, והם בעיני ולפני לכלום:

Special treasure. [סְגֻלָּה is] a beloved treasure; as in: וּסְגֻלַּת מְלָכִים — “and treasures of kings”, [which refer to] expensive vessels and precious stones which kings put into safekeeping. [God says:] so too will you be a treasure to Me more than the other nations. Do not say that you are the only ones I have and that I have no others besides you and what else have I by which My love for you can be made evident. This is not so for the entire earth is mine and they are as nothing before Me and before My eyes.

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. שרים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר, וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ (שמואל־ב ח, יח):

You will be to Me a kingdom of Kohanim. [Meaning:] “princes,” as you say: “And David’s sons were kohanim (princes).”

אלה הדברים. לא פחות ולא יותר:

These are the words. No less and no more.