במדבר ל״ג:מ׳-מ״ט

וישמע הכנעני. לְלַמֶּדְךָ שֶׁמִּיתַת אַהֲרֹן הִיא הַשְּׁמוּעָה, שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָבוֹד וּכְסָבוּר שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ חָזַר וּכְתָבָהּ (ראש השנה ג'):

The Cannanite heard. This teaches you that the death of Aharon was the news he heard that the clouds of glory had departed, and he (the Canaanite) thought that it was permissible to wage war against the Israelites. This is why Scripture repeats it.

בעיי העברים. לְשׁוֹן חֳרָבוֹת וְגַלִּים כְּמוֹ "לְעִי הַשָּׂדֶה" (מיכה א'), "שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם לְעִיִּים" (תהלים ע"ט):

At the ruins of Avarim. The word [עִיֵּי] denotes desolation and waste, as in, “. . . into a desolate field,” “they have turned Yerushalayim into desolation.”

מבית הישמת עד אבל השטים. כָּאן לִמֶּדְךָ שִׁעוּר מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל י"ב מִיל, דִּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה לְדִידִי חָזֵי לִי הַהוּא אַתְרָא וְכוּ' (עירובין נ"ה):

From Beis Yeshimos until Aveil Hasheetim. Here it teaches you the measure of the Israelite camp [was] twelve mils, for Rava, the son of Bar Chana, said, “I have seen that place, etc.”

אבל השטים. מִישׁוֹר שֶׁל שִׁטִּים אָבֵל שְׁמוֹ:

Aveil Hasheetim. The plain of Sheetim was entitled “Aveil.”