חקת, ראשון

זאת חקת התורה. לְפִי שֶׁהַשָּׂטָן וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל, לוֹמַר מַה הַמִּצְוָה הַזֹּאת וּמַה טַּעַם יֵשׁ בָּהּ? לְפִיכָךְ כָּתַב בָּהּ חֻקָּה — גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי, אֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ (יומא ס"ז):

This is the statute of the Torah. Because Satan and the nations of the world taunt Israel, saying, “What is this commandment? What is the reason for it”? Therefore, the Torah referred to it as חֻקָּה, a statute. I have decreed it, and you are not permitted to question it.

ויקחו אליך. לְעוֹלָם הִיא נִקְרֵאת עַל שִׁמְךָ — פָּרָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר:

They shall take to you. It will always be called by your name: ”The cow which Moshe prepared in the wilderness.”

אדמה תמימה. שֶׁתְּהֵא תְמִימָה בְּאַדְמִימוּת, שֶׁאִם הָיוּ בָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחֹרוֹת פְּסוּלָה (פרה פ"ב):

Red, perfect. It must be perfectly red. If it had two black hairs, it was disqualified.

אלעזר. מִצְוָתָהּ בַּסְּגָן (ספרי):

Elozor. The mitzvah was [performed] by the assistant [kohein gadol].

אל מחוץ למחנה. חוּץ לְשָׁלוֹשׁ מַחֲנוֹת:

Outside the camp. Outside the three camps.

ושחט אתה לפניו. זָר שׁוֹחֵט וְאֶלְעָזָר רוֹאֶה (שם; יומא מ"ב):

[He] shall slaughter it in his presence. The commoner slaughters while Elozor observes.

אל נכח פני אהל מועד. עוֹמֵד בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם וּמִתְכַּוֵּן וְרוֹאֶה פִתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל בִּשְׁעַת הַזָּאַת הַדָּם (ספרי; זבחים ק"ה):

Directly facing the Tent of Meeting. He stands east of Jerusalem, and focuses his gaze on the entrance to the Sanctuary when sprinkling the blood.

אל המחנה. לְמַחֲנֵה שְׁכִינָה, שֶׁאֵין טָמֵא מְשֻׁלָּח חוּץ לִשְׁתֵּי מַחֲנוֹת אֶלָּא זָב וּבַעַל קֶרִי וּמְצֹרָע (עי' פסחים ס"ז):

[To] the camp. To the camp of the Shechinah, as no one ritually unclean was sent out of two camps except for the zav, the ba’al keri, and the metzorah.

וטמא הכהן עד הערב. סָרְסֵהוּ וְדָרְשֵׁהוּ — וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְאַחַר יָבֹא אֶל הַמַּחֲנֶה:

The kohein shall be impure until the evening. Rearrange this and extrapolate: “He shall be impure until the evening, and afterwards, he may enter the camp.”

והניח מחוץ למחנה. לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים מְחַלְּקָהּ, אֶחָד נָתַן בְּהַר הַמִּשְׁחָה, וְאֶחָד מִתְחַלֵּק לְכָל הַמִּשְׁמָרוֹת, וְאֶחָד נָתַן בַּחֵיל (ספרי; פרה פ"ג), זֶה שֶׁל מִשְׁמָרוֹת הָיָה חוּץ לָעֲזָרָה, לִטֹּל מִמֶּנּוּ בְּנֵי הָעֲיָרוֹת וְכָל הַצְּרִיכִין לִטָּהֵר, וְזֶה שֶׁבְּהַר הַמִּשְׁחָה כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים לְפָרוֹת אֲחֵרוֹת מְקַדְּשִׁין הֵימֶנָּה, וְזֶה שֶׁבַּחֵיל נָתוּן לְמִשְׁמֶרֶת מִגְּזֵרַת הַכָּתוּב, שֶׁנֶּאֱמַר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת:

And place [it] outside the camp. He divided it into three parts. One was placed on the Mount of Olives, and one was placed in the “cheil” partition. That of the watches was outside the Temple courtyard, to supply the outlying city dwellers and all those who needed to be purified. That of the Mount of Olives, for the high priests to consecrate other cows. That of the “cheil” partition, placed as a keepsake by Scriptural decree, as it is said, ”It shall remain with the community of Israel as a keepsake.”

למי נדה. לְמֵי הַזָּיָה, כְּמוֹ "וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי" (איכה ג'), "לְיַדּוֹת אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִם" (זכריה ב'), לְשׁוֹן זְרִיקָה:

For sprinkling water. For water of sprinkling, similar to, “they cast a stone at me,” “to cast away the horns of the nations,” meaning to throw.

חטאת הוא. לְשׁוֹן חִטּוּי, כִּפְשׁוּטוֹ, וּלְפִי הִלְכוֹתָיו קְרָאָהּ הַכָּתוּב חַטָּאת, לוֹמַר שֶׁהִיא כְּקָדָשִׁים לֵאָסֵר בַּהֲנָאָה (עי' ספרי; מנחות נ"א):

For purification. The word denotes cleansing, like its plain meaning. In its halachic sense, however, Scripture entitles it חַטָּאת, “sin-offering,” to teach that it is like a sacred object, and thus prohibited from personal benefit.

הוא יתחטא בו. בָּאֵפֶר הַזֶּה:

He shall cleanse himself with it. With [these] ashes [of the cow].

במת בנפש. וְאֵי זֶה מֵת? שֶׁל נֶפֶשׁ הָאָדָם, לְהוֹצִיא נֶפֶשׁ בְּהֵמָה שֶׁאֵין טֻמְאָתָהּ צְרִיכָה הַזָּאָה; דָּ"אַ, בנפש זוֹ רְבִיעִית דָּם (חולין ע"ב):

A corpse of a [human] soul. Which corpse? That of a human soul. This excludes that of an animal, whose ritual uncleanliness does not require sprinkling Another interpretation: “Of a [human] soul” refers to a quarter of blood.

את משכן ה' טמא. אִם נִכְנַס לָעֲזָרָה אֲפִלּוּ בִטְבִילָה בְּלֹא הַזָּאַת שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי:

Defiles the Mishkan of Adonoy. If he enters the Mishkan courtyard, even after ritual immersion, without having been sprinkled on the third and seventh [days]. His impurity remains. Even if he immersed ritually.

עוד טמאתו בו, אַף עַל פִּי שֶׁטָּבַל:

כל הבא אל האהל. בְּעוֹד שֶׁהַמֵּת בְּתוֹכוֹ:

Anyone who enters the tent. While the corpse is inside.

וכל כלי פתוח. בִּכְלִי חֶרֶס הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁאֵין מְקַבֵּל טֻמְאָה מִגַּבּוֹ אֶלָּא מִתּוֹכוֹ, לְפִיכָךְ אִם אֵין מְגוּפַת צְמִידָתוֹ פְּתוּלָה עָלָיו יָפֶה בְּחִבּוּר, טָמֵא הוּא, הָא אִם יֵשׁ צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָהוֹר (שם כ"ה):

Any open utensil. Scripture refers to an earthen utensil, which does not admit ritual contamination from its outside, but from its inside. Thus, if its seal is not properly and securely fastened, it is defiled, but if there is a seal fastened to it, it is pure.

פתיל. לְשׁוֹן מְחֻבָּר בִּלְשׁוֹן עֲרָבִי, וְכֵן (בראשית ל') "נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי" — נִתְחַבַּרְתִּי עִם אֲחוֹתִי:

Fastened. The word denotes attachment in Arabic. Similarly, “I have been joined by Godly bonds”— I have been joined to my sister.

על פני השדה. רַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ לְרַבּוֹת גּוֹלֵל וְדוֹפֵק (ספרי; חולין ע"ב). וּפְשׁוּטוֹ — עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, שֶׁאֵין שָׁם אֹהֶל, מְטַמֵּא הַמֵּת שָׁם בִּנְגִיעָה:

In an open field. The Rabbis extrapolate, this includes the “gollel” and “dofek.” Its plain meaning is that in the open field, where there is no tent, the corpse conveys defilement through touching.