האזינו, שישי

כי אשא אל שמים ידי. כִּי בַחֲרוֹן אַפִּי אֶשָּׂא יָדִי אֶל עַצְמִי בִּשְׁבוּעָה:

For I shall lift My hand heavenward. For, in My fury, I shall lift My Hand to Myself in an oath.

ואמרתי חי אנכי. לְשׁוֹן שְׁבוּעָה הוּא, אֲנִי נִשְׁבָּע חי אנכי:

And I shall say, ‘I live.’ This denotes an oath — [As in “‘As I live,’ says Adonoy, ‘if I do not [do to you] as you have spoken in My ears.”’ Here, too] I swear [as true as] I live [forever].

אם שנותי ברק חרבי. אִם אֲשַׁנֵּן אֶת לַהַב חַרְבִּי לְמַעַן הֱיוֹת לָהּ בָּרָק, שפלנ"דור:

If I whet My saber to a gleam. If I whet the blade of My saber, like, “So that it may have a gleam.” Plandur.

ותאחז במשפט ידי. לְהַנִּיחַ מִדַּת רַחֲמִים מֵאוֹיְבַי שֶׁהֵרֵעוּ לָכֶם "אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה" (זכריה א טו), וְתֹאחֵז יָדִי אֶת מִדַּת הַמִּשְׁפָּט לְהַחֲזִיק בָּהּ וְלִנְקֹם נָקָם:

And hold judgement in My grasp. Discarding the attribute of compassion for my enemies who were destructive to you — ”Where I was a little angry, and they abetted destructively.” Another interpretation. I hold judgment in My grasp, to embrace it and exact vengeance.

אשיב נקם וגו'. לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ בָּאַגָּדָה מִתּוֹךְ לְשׁוֹן הַמִּקְרָא שֶׁאָמַר ותאחז במשפט ידי — לֹא כְמִדַּת בָּשָׂר וָדָם מִדַּת הַקָּבָּ"ה, מִדַּת בָּשָׂר וָדָם זוֹרֵק חֵץ וְאֵינוֹ יָכוֹל לַהֲשִׁיבוֹ, וְהַקָּבָּ"ה זוֹרֵק חִצָּיו וְיֵשׁ בְּיָדוֹ לַהֲשִׁיבָם כְּאִלּוּ אוֹחֲזָן בְּיָדוֹ, שֶׁהֲרֵי בָרָק הוּא חִצּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן ברק חרבי ותאחז במשפט ידי, וְהַמִּשְׁפָּט הַזֶּה לְשׁוֹן פֻּרְעָנוּת הוּא, בְלַעַז יושטיצ"א:

I shall wreak vengeance, etc. In the Aggadic commentary, the Rabbis derive from the language of the text, which states “And I hold judgement in My grasp”: Unlike the practice of mortals is the practice of the Holy One, Blessed is He. In the practice of mortals, one who lets fly an arrow can no longer retrieve it; But the Holy One, Blessed is He, lets fly His arrows with the power to retrieve them, as if He retained them in His grasp, for the gleam represents His arrow, as it is said here, “My saber to a gleam, and I hold judgement in My grasp.” ”Judgment” here denotes retribution, in Old French, justice.

ידי. מְקוֹם שְׁכִינָתִי, כְּמוֹ "אִישׁ עַל יָדוֹ" (במדבר ב'), וְהָיָה בְיָדִי לְהִפָּרַע מִכֶּם, אֲבָל אָמַרְתִּי שֶׁחַי אָנֹכִי לְעוֹלָם, אֵינִי מְמַהֵר לִפָּרַע לְפִי שֶׁיֵּשׁ לִי שָׁהוּת בַּדָּבָר, אֲנִי חַי לְעוֹלָם וּבְדוֹרוֹת אַחֲרוֹנִים אֲנִי נִפְרָע מֵהֶם וְהַיְכֹלֶת בְּיָדִי לִפָּרַע מִן הַמֵּתִים וּמִן הַחַיִּים; מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לָמוּת מְמַהֵר נִקְמָתוֹ לְהִפָּרַע בְּחַיָּיו כִּי שֶׁמָּא יָמוּת הוּא אוֹ אוֹיְבוֹ וְנִמְצָא שֶׁלֹּא רָאָה נִקְמָתוֹ מִמֶּנּוּ אֲבָל אֲנִי חַי לְעוֹלָם, וְאִם יָמוּתוּ הֵם וְאֵינִי נִפְרָע בְּחַיֵּיהֶם, אֶפָּרַע בְּמוֹתָם:

My hand. The place of My Presence, like “Everyone in his place.” I had the power to punish them, but I said, ‘I shall live forever.’ I do not rush to punish, as I have ample time for the matter, for I shall live forever. During the last generations I can punish them, and it is within My power to punish the living and the dead. A mortal king, who must die, hurries to avenge and punish while he lives — for he or his enemy may die, and he may thus never realize his vengeance against him. I, however, shall live forever. If they die without my punishing them during their lifetime, I shall punish them after death.

אשכיר חצי מדם. הָאוֹיֵב:

I shall make my arrows drunk with blood of the enemy.

וחרבי תאכל בְּשָׂרָם:

My saber shall consume flesh their flesh.

מדם חלל ושביה. זֹאת תִּהְיֶה לָהֶם מֵעֲוֹן דַּם חַלְלֵי יִשְׂרָאֵל וְשִׁבְיָה שֶׁשָּׁבוּ מֵהֶם:

For the blood of the slaughtered and the captives. This will befall them because of their guilt over the blood of slaughtered Israelites, and the captives which they took from them.

מראש פרעות אויב. מִפֶּשַׁע תְּחִלַּת פִּרְצוֹת הָאוֹיֵב, כִּי כְּשֶׁהַקָּבָּ"ה נִפְרָע מִן הָאֻמּוֹת פּוֹקֵד עֲלֵיהֶם עֲוֹנָם וַעֲוֹנוֹת אֲבוֹתֵיהֶם מֵרֵאשִׁית פִּרְצָה שֶׁפָּרְצוּ בְיִשְׂרָאֵל:

For the original savagery of the enemy. For the iniquity of the original devastation by the enemy. For, when the Holy One, Blessed is He, punishes the nations, He invokes against them their sins, and the sins of their forefathers, from the original devastation which they perpetrated against Yisroel.

הרנינו גוים עמו. לְאוֹתוֹ הַזְּמַן יְשַׁבְּחוּ הָאֻמּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, רְאוּ מַה שִּׁבְחָהּ שֶׁל אֻמָּה זוֹ, שֶׁדָּבְקוּ בְּהַקָּבָּ"ה בְּכָל הַתְּלָאוֹת שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם וְלֹא עֲזָבוּהוּ, יוֹדְעִים הָיוּ בְּטוּבוֹ וּבְשִׁבְחוֹ:

Let the nations extol His people. At that time, the nations will praise Yisroel. ‘Look at how praiseworthy this nation is. They remained wedded to the Holy One, Blessed is He, through all the privation which overtook them. They did not forsake Him, knowing His goodness and virtue.’

כי דם עבדיו יקום. שְׁפִיכוּת דְּמֵיהֶם, כְּמַשְׁמָעוֹ:

For He shall avenge the blood of His servants. The shedding of their blood, as the words indicate.

ונקם ישיב לצריו. עַל הַגָּזֵל וְעַל הֶחָמָס, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ד') "מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה תִהְיֶה וֶאֱדוֹם לְמִדְבַּר שְׁמָמָה תִּהְיֶה מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה", וְאוֹמֵר (עובדיה י') "מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב וְגוֹ'" (עי' ספרי):

And wreak vengeance on His enemies. For theft and plunder, as it is said, “Egypt shall be laid waste, and Edom shall become a desert wasteland, for plundering the sons of Yehudah.” And it says, “For plundering your brother Yaakov, etc.’

וכפר אדמתו עמו. וִיפַיֵּס אַדְמָתוֹ וְעַמּוֹ עַל הַצָּרוֹת שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם וְשֶׁעָשָׂה לָהֶם הָאוֹיֵב:

And reconcile His land, His people. He will pacify His land and His people for all the suffering which overtook them, and which the enemy perpetrated against them.

וכפר. לְשׁוֹן רִצּוּי וּפִיּוּס, כְּמוֹ (בראשית לב, כא) "אֲכַפְּרָה פָנָיו" — אַנְחִינֵיהּ לְרוּגְזֵיהּ:

And reconcile. This denotes conciliation and pacification, like, “I may pacify his anger,” “I may calm his rage.”

וכפר אדמתו וּמַה הִיא אַדְמָתוֹ? עמו. כְּשֶׁעַמּוֹ מִתְנַחֲמִים אַרְצוֹ מִתְנַחֶמֶת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "רָצִיתָ ה' אַרְצֶךָ", בַּמֶּה רָצִיתָ אַרְצֶךָ? "שַׁבְתָּ שְׁבִית יַעֲקֹב" (תהילים פ"ה).

And reconcile His land. What is His land? His people. When His people are consoled, His land is consoled. Similarly, it says, “Adonoy, You pacified Your land.” How did You pacify Your land? “You brought back Yaakov’s exiles.”

בְּפָנִים אֲחֵרִים הִיא נִדְרֶשֶׁת בְּסִפְרֵי וְנֶחְלְקוּ בָהּ רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה דוֹרֵשׁ כֻּלָּהּ כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל, וְרַבִּי נְחֶמְיָה דוֹרֵשׁ אֶת כֻּלָּה כְּנֶגֶד הָאֻמּוֹת, רַבִּי יְהוּדָה דוֹרְשָׁהּ כְּלַפֵּי יִשְׂרָאֵל — (כו) אמרתי אפאיהם כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, עַד (כז) ולא ה' פעל כל זאת. (כח) כי גוי אבד עצות המה. אָבְדוּ תוֹרָתִי שֶׁהִיא לָהֶם עֵצָה נְכוֹנָה, ואין בהם תבונה לְהִתְבּוֹנֵן (ל) איכה ירדף אחד מִן הָאֻמּוֹת אלף מֵהֶם, אם לא כי צורם מכרם. (לא) כי לא כצורנו צורם הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי עַד תַּכְלִית. וְרַ' נְחֶמְיָה דוֹרְשָׁהּ כְּלַפֵּי הָאֻמּוֹת, כי גוי אבד עצות המה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי תְחִלָּה עַד ואיבינו פלילים:

With a different viewpoint this is expounded in Sifrei, R’ Yehudah and R’ Nechemiah disagreeing over it. R’ Yehudah expounds it entirely in reference to Yisroel, while R’ Nechemiah expounds it entirely in reference to the nations. R’ Yehudah expounds it entirely in reference to Yisroel: “I thought, ‘I shall abandon them”’ [v. 26] as I interpreted, until, “Adonoy did not effect all this” [v. 27]. “For they are a nation which squanders counsel”[v. 28] — they squandered my Torah, which provided them with astute counsel. “They lack the intelligence” [v. 29] to grasp — how one, from the nations, can pursue a thousand of them. “Unless their Almighty dealt them away” [v. 30]. “For their mighty one is not like our Almighty” [v. 31] — everything as I have explained, until the end. But R’ Nechemiah expounds it in reference to the nations. “For those nations squander counsel” [v. 28] as I explained previously, until, “Yet our enemies sit in judgement” [V. 31].

(לב) כי מגפן סדם גפנם. שֶׁל אֻמּוֹת:

For their grapevine is of the grapevine of Sedom. The nations’ grapevine.

ומשדמת עמרה וגו'. וְלֹא יָשִׂימוּ לִבָּם לִתְלוֹת הַגְּדֻלָּה בִּי:

And from the fields of Amorah, etc. But they pay no heed, and do not ascribe the greatness to Me.

ענבמו ענבי רוש. הוּא שֶׁאָמַר לולי כעס אויב אגור עַל יִשְׂרָאֵל לְהַרְעִילָם וּלְהַמְרִירָם, לְפִיכָךְ אשכלת מררת למו לְהַלְעִיט אוֹתָם עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ לְבָנַי:

Their grapes are grapes of bitter herbs. This follows what is said, “Were it not for the enemy’s amassed rage” [v. 27] — against Yisroel, to poison and embitter them. Therefore, let them have bitter clusters, to gorge them for their action against my children.

(לג) חמת תנינם יינם. מוּכָן לְהַשְׁקוֹתָם עַל מַה שֶּׁעוֹשִׂין לָהֶם:

Their wine is like caustic serpents’ venom. Ready for them to drink because of their actions against them.

(לד) כמס עמדי. אוֹתוֹ הַכּוֹס, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ע"ה) "כִּי כוֹס בְּיַד ה' וְגוֹ'":

Sequestered with me. That cup of which it is said, “For there is a cup in the hand of Adonoy, etc.”

(לה) לעת תמוט רגלם. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "תִּרְמְסֶנָּה רֶגֶל" (ישעיהו כ"ו):

At the time that they shall stumble. As it is said, “The foot shall trample it.”

(לו) כי ידין ה' עמו. בְּלָשוֹן זֶה מְשַׁמֵּשׁ כי ידין בִּלְשוֹן דְּהָא, וְאֵין יָדִין לְשוֹן יִסּוּרִין אֶלָּא כּמוֹ כִּי יָרִיב אֶת רִיבָם מִיַּד עוֹשְׁקֵיהֶם. כי יראה כי אזלת יד וגו':

For Adonoy shall administer justice for His people. In this usage, כִּי is understood as “for.” And “administer justice” does not denote imposing suffering, but is understood, rather, as “For He shall represent them in their struggle from the clutches of those who dispossess them, when He sees the power surging, etc.”

(לז) ואמר אי אלהימו. הָאוֹיֵב יֹאמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל? כְּמוֹ שֶׁאָמַר טִיטוּס הָרָשָׁע כְּשֶׁגִּדֵּר אֶת הַפָּרֹכֶת (גיטין נ"ו), כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז'): וְתֵרֶא אֹיַבְתִּי וּתְכַסֶּהָ בוּשָׁה הָאוֹמְרָה אֵלַי אַיּוֹ ה' אֱלֹהָיִךְ":

He shall say, ‘Where is their God’? The enemy shall say, ‘Where is the God of Yisroel’? as the villain Titus said when he slashed the Paroches (curtain), as it is said, “When my enemy sees, mortification will blanket her for saying to me, ‘Where is Adonoy your God”’?

(לט) ראו עתה כי אני וגו'. אָז יְגַלֶּה הַקָּבָּ"ה יְשׁוּעָתוֹ וְיֹאמַר ראו עתה כי אני אני הוא, מֵאִתִּי בָּאת עֲלֵיהֶם הָרָעָה וּמֵאִתִּי תָבֹא עֲלֵיהֶם הַטּוֹבָה:

Now observe! For it is I, etc. The Holy One, may He be blessed, will then unveil His salvation, and say, ‘Now observe! For it is I! I am the One! It is from Me that your ruin emanated, and from Me that your benefaction will come.’

ואין מידי מציל. שֶׁיַּצִּיל אֶתְכֶם מִן הָרָעָה אֲשֶר אָבִיא עֲלֵיכֶם:

And no one can rescue from My grasp. Can rescue you from the ruin which I shall visit upon you.

(מ) כי אשא אל שמים ידי. כְּמוֹ כִּי נָשָׂאתִי — תָּמִיד אֲנִי מַשְׁרֶה מְקוֹם שְׁכִינָתִי בַשָּׁמַיִם, כְּתַרְגּוּמוֹ, אֲפִלּוּ חַלָּש לְמַעְלָה וְגִבּוֹר לְמַטָּה אֵימַת עֶלְיוֹן עַל הַתַּחְתּוֹן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁגִּבּוֹר לְמַעְלָה וְחַלָּשׁ מִלְּמַטָּה:

For I shall lift My hand heavenward. Like “I have raised.” I always rest my Presence in heaven, as rendered by Targum [Onkelos]. Even with a weakling on high against the powerful below, the awesomeness of the higher one overcomes the lower; certainly, when the powerful is on high, and the weakling is below.

(מא) אם שנותי ברק חרבי. הַרְבֵּה אִם יֵשׁ שֶׁאֵינָם תְּלוּיִן, כְּשֶׁאֲשַׁנֵּן ברק חרבי ותאחז במשפט ידי, כֻּלּוֹ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה:

When I whet My saber to a gleam. In many places אִם is not conditional — ‘When I whet My saber to a gleam, and hold judgement in My grasp,’ everything as I explained above.