האזינו, שביעי

הוא והושע בן נון. שַׁבָּת שֶׁל דְּיוֹזְגִי הָיְתָה, נִטְּלָה רְשׁוּת מִזֶּה וְנִתְּנָה לָזֶה, הֶעֱמִיד לוֹ מֹשֶׁה מְתֻרְגְּמָן לִיהוֹשֻׁעַ שֶׁיְּהֵא דוֹרֵשׁ בְּחַיָּיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּחַיֵּי רַבְּךָ לֹא הָיָה לְךָ לְהָרִים רֹאשׁ; וְלָמָּה קוֹרְאֵהוּ כָּאן הוֹשֵׁעַ? לוֹמַר שֶׁלֹּא זָחָה דַעְתּוֹ עָלָיו שֶׁאַעַ"פִּ שֶׁנִּתְּנָה לוֹ גְּדֻלָּה הִשְׁפִּיל עַצְמוֹ כַּאֲשֶׁר מִתְּחִלָּתוֹ (עי' ספרי):

He and Hoshe’a, the son of Nun. It was a Shabbos of shared quality, when leadership was removed from one and conferred upon the other. Moshe arranged for a public crier for Yehoshua, to enable him to expound during his lifetime, so that the Israelites would not say, ‘During your master’s lifetime you were unable to lift your head!’ And why is he entitled here “Hoshe’a”? To teach that he was not conceited, for, although leadership was conferred upon him, he was as unassuming as originally.

שימו לבבכם. צָרִיךְ אָדָם שֶׁיִּהְיוּ עֵינָיו וְלִבּוֹ וְאָזְנָיו מְכֻוָּנִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "בֶּן אָדָם רְאֵה בְעֵינֶיךָ וּבְאָזְנֶיךָ שְׁמַע וְשִׂים לִבְּךָ" (יחזקאל מ'); וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמַה תַּבְנִית הַבַּיִת שֶׁהוּא נִרְאֶה לָעֵינַיִם וְנִמְדָד בְּקָנֶה צָרִיךְ אָדָם שֶׁיִּהְיוּ עֵינָיו וְאָזְנָיו וְלִבּוֹ מְכֻוָּנִין, לְהָבִין דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁהֵן כַּהֲרָרִין תְּלוּיִין בִּשְׂעָרָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (ספרי):

Focus your thoughts. A person is required to concentrate his sight, thought, and hearing on the word of Torah. Similarly, it says, “Son of man; view with your eyes, listen with your ears, and focus your mind.” It may be inferred from the following: Take architectural design, which is subject to visual inspection, and may be measured with the yardstick; yet a man must concentrate his sight, hearing, and thought to grasp it. Then to comprehend the word of Torah, which is comparable to a mountain balanced on a hair, most certainly so.

כי לא דבר רק הוא מכם. לֹא לְחִנָּם אַתֶּם יְגֵעִים בָּהּ, כִּי הַרְבֵּה שָׂכָר תָּלוּי בָּהּ, כי הוא חייכם; דָּ"אַ — אֵין לְךָ דָבָר רֵיקָן בַּתּוֹרָה שֶׁאִם תִּדְרְשֶׁנּוּ שֶׁאֵין בּוֹ מַתַּן שָׂכָר, תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן אָמְרוּ חֲכָמִים "וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע" (בראשית ל"ו) "וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ וְגוֹ'", לְפִי שֶׁאָמְרָה אֵינִי כְדַאי לִהְיוֹת לוֹ אִשָּׁה הַלְוַאי וְאֶהְיֶה פִילַגְשׁוֹ, וְכָל כָּךְ לָמָּה? לְהוֹדִיעַ שִׁבְחוֹ שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁהָיוּ שִׁלְטוֹנִים וּמְלָכִים מִתְאַוִּים לִדַּבֵּק בְּזַרְעוֹ (ספרי):

For it is not a futile thing for you. It is not futile for you to weary yourselves with it, for enormous recompense is contingent on it — for it is your very lives. Another explanation: There is nothing in the Torah so empty that, if expounded, would not yield recompense. The proof is from the following comment by the Rabbis: “Lotan’s sister was Timna.” “Timna was the concubine, etc.” Because she said, ‘I am unworthy of being his wife — would that I may become his concubine.’ Why to that extent? This informs us of Avrohom’s eminence, as potentates and kings longed to unite themselves with his descendants.

וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה. בִּשְׁלוֹשָׁה מְקוֹמוֹת נֶאֱמַר בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, נֶאֱמַר בְּנֹחַ "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְגוֹ'" (בראשית ז') — בְּמַרְאִית אוֹרוֹ שֶׁל יוֹם, לְפִי שֶׁהָיוּ בְנֵי דוֹרוֹ אוֹמְרִים בְּכָךְ וְכָךְ אִם אָנוּ מַרְגִּישִׁין בּוֹ, אֵין אָנוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ לִכָּנֵס בַּתֵּבָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא אָנוּ נוֹטְלִין כַּשִּׁילִין וְקַרְדֻּמּוֹת וּמְבַקְּעִין אֶת הַתֵּבָה, אָמַר הַקָּבָּ"ה הֲרֵינִי מַכְנִיסוֹ בַּחֲצִי הַיּוֹם וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ כֹחַ לִמְחוֹת יָבֹא וְיִמְחֶה; בְּמִצְרַיִם נֶאֱמַר "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא ה'" (שמות י"ב), לְפִי שֶׁהָיוּ מִצְרִיִּים אוֹמְרִים בְּכָךְ וְכָךְ אִם אָנוּ מַרְגִּישִׁין בָּהֶם, אֵין אָנוּ מַנִּיחִין אוֹתָם לָצֵאת, וְלֹא עוֹד אֶלָּא אָנוּ נוֹטְלִין סְיָפוֹת וּכְלֵי זַיִן וְהוֹרְגִין בָּהֶם, אָמַר הַקָּבָּ"ה הֲרֵינִי מוֹצִיאָן בַּחֲצִי הַיּוֹם וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כֹחַ לִמְחוֹת יָבֹא וְיִמְחֶה; אַף כָּאן בְּמִיתָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה נֶאֱמַר "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה", לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים בְּכָךְ וְכָךְ אִם אָנוּ מַרְגִּישִׁין בּוֹ — אֵין אָנוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ, אָדָם שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם וְהוֹרִיד לָנוּ אֶת הַמָּן וְהֵגִיז לָנוּ אֶת הַשְּׂלָו וְהֶעֱלָה לָנוּ אֶת הַבְּאֵר וְנָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, אֵין אָנוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ, אָמַר הַקָּבָּ"ה הֲרֵינִי מַכְנִיסוֹ בַחֲצִי הַיּוֹם וְכוּ' (ספרי):

Adonoy spoke to Moshe at the very height of that day. In three places, it is said, “At the very height of that day.” It is said concerning Noach, “At the very height of that day, Noach entered, etc.” — when the light of day was in full view. Since his contemporaries said, ‘By so-and-so, if we sense him leaving, we won’t permit him to enter the ark, and furthermore, we will get sledgehammers and axes, and smash the ark’! The Holy One, Blessed is He, said, ‘I will bring him in at mid-day. Let anyone powerful enough to obstruct come and do so!’ — Concerning Egypt, it is said, “At the very height of that day, Adonoy delivered.” Since the Egyptians said, ‘By so-and so, if we sense them leaving, we won’t permit them to go. And furthermore, we will get swords and other weapons and kill them. The Holy One, Blessed is He, said, ‘I will deliver them at mid-day. Let anyone powerful enough to obstruct come and do so.’ Here too, concerning Moshe’s death, it is said, “At the very height of this day.” Since the Israelites said, ‘By so-and so, if we sense him leaving, we won’t let go of him. The man who took us out of Egypt, split the sea for us, brought down the manna for us, swept the quail over to us, brought up the well-spring for us, and gave us the Torah! We won’t let go of him!’ The Holy One, Blessed is He, said, ‘I will gather him up at mid-day, etc.’

כאשר מת אהרן אחיך. בְּאוֹתָהּ מִיתָה שֶׁרָאִיתָ וְחָמַדְתָּ אוֹתָהּ, שֶׁהִפְשִׁיט מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן בֶּגֶד רִאשׁוֹן וְהִלְבִּישׁוֹ לְאֶלְעָזָר וְכֵן שֵׁנִי וְכֵן שְׁלִישִׁי וְרָאָה בְּנוֹ בִּכְבוֹדוֹ, אָמַר לוֹ מֹשֶׁה, אַהֲרֹן אָחִי עֲלֵה לַמִּטָּה וְעָלָה, פְּשֹׁט יָדְךָ וּפָשַׁט, פְּשֹׁט רַגְלְךָ וּפָשַׁט, עֲצֹם עֵינֶיךָ וְעָצַם, קְמֹץ פִּיךָ וְקָמַץ, וְהָלַךְ לוֹ. אָמַר מֹשֶׁה — אַשְׁרֵי מִי שֶׁמֵּת בְּמִיתָה זוֹ (ספרי):

Just as your brother Aharon died. With the very death you witnessed and longed for. For Moshe removed Aharon’s first garment, and attired Elazar in it; he did so with the second, and with the third, so that he [Aharon] witnessed his son inheriting his glory. Moshe said to him, ‘My brother Aharon, recline on the bed’ — he reclined. ‘Extend your arms’ — he extended them. ‘Extend your legs’ — he extended them. ‘Close your eyes’ — and he closed them. Close your mouth, He closed it, and passed on. Moshe said, ‘Fortunate is one who dies such a death.’

על אשר מעלתם בי. גְּרַמְתֶּם לִמְעֹל בִּי:

Because you were unfaithful to me. You were the cause of unfaithfulness to Me. [A different text: Because you rebelled against My word — you were the cause of rebellion against My word.]

על אשר לא קדשתם אותי. גְּרַמְתֶּם לִי שֶׁלֹּא אֶתְקַדֵּשׁ, אָמַרְתִּי לָכֶם "וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע" (במדבר כ') וְהֵם הִכּוּהוּ וְהֻצְרְכוּ לְהַכּוֹתוֹ פַעֲמַיִם, וְאִלּוּ דִּבְּרוּ עִמּוֹ וְנָתַן מֵימָיו בְּלֹא הַכָּאָה, הָיָה מִתְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים וּמַה הַסֶּלַע שֶׁאֵינוֹ לְשָׂכָר וְלֹא לְפֻרְעָנוּת, אִם זָכָה אֵין לוֹ מַתַּן שָׂכָר וְאִם חָטָא אֵינוֹ לוֹקֶה, כָּךְ מְקַיֵּם מִצְוַת בּוֹרְאוֹ, אָנוּ לֹא כָּל שֶׁכֵּן:

That you did not sanctify Me. Because of you, I was not sanctified, for I commanded you, “Speak to the rock.” But they struck it, then needed to strike it twice. If they had spoken to it, and it had produced its water without having been struck, the Name of Heaven would have been sanctified. For the Israelites would have said, ‘If the rock, which is not subject to reward or punishment — if meritorious, it gains no reward, and if sinful, it suffers no punishment — and so carefully fulfills its Creator’s command, then most certainly we.’

כי מנגד. מֵרָחוֹק:

For from afar. At a distance.

תראה וגו'. אִם לֹא תִרְאֶנָּה עַכְשָׁו, לֹא תִרְאֶנָּה עוֹד בְּחַיֶּיךָ, עַל כֵּן אֲנִי אוֹמֵר לְךָ עֲלֵה וּרְאֵה:

You will see, etc. For if you will not see it now, you will never see it again in your lifetime.

ושמה לא תבוא. וְיָדַעְתִּי כִּי חֲבִיבָה הִיא לְךָ, עַל כֵּן אֲנִי אוֹמֵר לְךָ עֲלֵה וּרְאֵה:

But you will not come there. I know that it is precious to you. This is why I say to you, “Go up and see!”