כי תבוא

והיה כי תבוא … וירשתה וישבת בה. מַגִּיד שֶׁלֹּא נִתְחַיְּבוּ בְּבִכּוּרִים עַד שֶׁכָּבְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ וְחִלְּקוּהָ (עי' קידושין ל"ז ע"ב):

When it happens that you come . . . and you inherit it and settle it. This teaches that they were not obligated to bring the first fruits until they conquered the land and apportioned it.

מראשית. וְלֹא כָל רֵאשִׁית, שֶׁאֵין כָּל הַפֵּרוֹת חַיָּבִים בְּבִכּוּרִים אֶלָּא שִׁבְעַת הַמִּינִין בִּלְבַד, נֶאֱמַר כָּאן "אֶרֶץ" וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (דברים ח') "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגוֹ'", מַה לְּהַלָּן מִשִׁבְעַת הַמִּינִים שֶׁנִּשְׁתַּבְּחָה בָהֶן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַף כָּאן שֶׁבַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן שִׁבְעַת מִינִין (ספרי; מנחות פ"ד):

Of the first. But not all the first, as not all fruits are subject to the first fruit obligation, but only the seven species. The phrase here is “the land,” and the phrase there is “A ‘land’ of wheat, barley, etc.” Just as the reference there is to the seven species by which Eretz Yisroel is extolled, so, too, is the reference here to the extollment of Eretz Yisroel, meaning the seven species.

זית שמן. זַיִת אֱגוֹרִי, שֶׁשַּׁמְנוֹ אָגוּר בְּתוֹכוֹ (ספרי; ברכות ל"ט):

The oil olive. The aguri olive, with its oil gathered inside.

ודבש. הוּא דְּבַשׁ תְּמָרִים (ספרי):

Honey. This refers to date honey.

מראשית. אָדָם יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, כוֹרֵךְ עָלֶיהָ גְּמִי לְסִימָן וְאוֹמֵר "הֲרֵי זוֹ בִכּוּרִים" (ספרי; בכורים ג'):

Of the first. When a man enters his field and notices the first fig to mature, he wraps a papyrus strip around it as a marking symbol, and declares, “This is bikurim.”

אשר יהיה בימים ההם. אֵין לְךָ אֶלָּא כֹּהֵן שֶׁבְּיָמֶיךָ כְּמוֹ שֶׁהוּא (ראש השנה כ"ה):

Who shall be [of service] during those days. You have no one except the kohein who serves during your days, as he may be.

ואמרת אליו. שֶׁאֵינְךָ כְּפוּי טוֹבָה:

And you will say to him. That you are not ungrateful.

הגדתי היום. פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה וְלֹא שְׁתֵּי פְעָמִים (ספרי):

I ascertain today. Once each year, not twice.

ולקח הכהן הטנא מידך. לְהָנִיף אוֹתוֹ, כֹּהֵן מַנִיחַ יָדוֹ תַּחַת יַד הַבְּעָלִים וּמֵנִיף (סוכה מ"ז):

The kohein shall then take the basket from your hand. In order to wave it — the kohein places his hand below the owner’s hand and waves.

וענית. לְשׁוֹן הֲרָמַת קוֹל (סוטה ל"ב):

You shall then proclaim. This denotes a loud proclamation.

ארמי אבד אבי. מַזְכִּיר חַסְדֵי הַמָּקוֹם, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי — לָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקֹר אֶת הַכֹּל כְּשֶׁרָדַף אַחַר יַעֲקֹב, וּבִשְׁבִיל שֶׁחָשַׁב לַעֲשׂוֹת חָשַׁב לוֹ הַמָּקוֹם כְּאִלּוּ עָשָׂה, שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם חוֹשֵׁב לָהֶם הַקָּבָּ"ה מַחֲשָׁבָה כְּמַעֲשֶׂה (עי' ספרי):

The Aramite destroyed my forefather. He cites the Omnipresent’s benevolence. The Aramite destroyed my forefather — Lavan sought to uproot everything when he pursued Yaakov, because he intended to act, the Omnipresent considered it as if he had actually acted; for with the nations, the Omnipresent equates the [evil] intent with the deed.

וירד מצרימה. וְעוֹד אֲחֵרִים בָּאוּ עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, שֶׁאַחֲרֵי זֹאת יָרַד יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם:

Then he descended to Egypt. Yet others fell upon us to annihilate us, for after this Yaakov descended to Egypt.

במתי מעט. בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ (ספרי):

With a tiny community. With seventy souls.

אל המקום הזה. זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ:

To this place. This refers to the Beis Hamikdosh.

ויתן לנו את הארץ. כְּמַשְׁמָעוֹ:

And He gave us this land. As indicated by the plain connotation.

והנחתו. מַגִּיד שֶׁנּוֹטְלוֹ אַחַר הֲנָפַת הַכֹּהֵן וְאוֹחֲזוֹ בְיָדוֹ כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא וְחוֹזֵר וּמֵנִיף (ספרי; סוכה מ"ז):

You shall then place it. This teaches that he takes it after the kohein’s waving, holds it in his hand while reciting, and then waves it again.

ושמחת בכל הטוב. מִכָּאן אָמְרוּ אֵין קוֹרִין מִקְרָא בִכּוּרִים אֶלָּא בִזְמַן שִׂמְחָה, מֵעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג, שֶׁאָדָם מְלַקֵּט תְּבוּאָתוֹ וּפֵרוֹתָיו וְיֵינוֹ וְשַׁמְנוֹ, אֲבָל מֵהֶחָג וָאֵילָךְ מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא (פסחים ל"ו):

You shall rejoice with all the good. From here they derive that one does not recite the first-fruit reading except during the time of rejoicing — from the Atzeres-Shavuos holiday until the Succos celebration, when a man gathers his grain, fruit, wine, and oil. However, from Succos and onward, he brings without reciting.

אתה והלוי. אַף הַלֵּוִי חַיָּב בְּבִכּוּרִים אִם נָטְעוּ בְּתוֹךְ עָרֵיהֶם:

You, the Levi. The Levi, too, is subject to the first obligation — if they planted in their cities.

והגר אשר בקרבך. מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לַאֲבוֹתֵינוּ (תלמוד ירושלמי מ"ש פ"ה ה"ה):

And the proselyte in your midst — who brings without reciting, as he is unable to say, “to our forefathers.”

כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישת. כְּשֶׁתִּגְמֹר לְהַפְרִישׁ מַעַשְׂרוֹת שֶׁל שָׁנָה הַשְּׁלִישִׁית; קָבַע זְמַן הַבִּעוּר וְהַוִּדּוּי בְּעֶרֶב הַפֶּסַח שֶׁל שָׁנָה הָרְבִיעִית, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י"ד) "מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא וְגוֹ'", נֶאֱמַר כָּאן "מִקֵּץ", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים" לְעִנְיַן הַקְהֵל (דברים ל"א) מַה לְּהַלָן רֶגֶל אַף כָּאן רֶגֶל, אִי מַה לְּהַלָּן חַג הַסֻּכּוֹת אַף כָּאן חַג הַסֻּכּוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר כי תכלה לעשר מַעַשְׂרוֹת שֶׁל שָׁנָה הַשְּׁלִישִׁית, רֶגֶל שֶׁהַמַּעַשְׂרוֹת כָּלִין בּוֹ וְזֶהוּ פֶּסַח, שֶׁהַרְבֵּה אִילָנוֹת יֵשׁ שֶׁנִּלְקָטִין אַחַר הַסֻּכּוֹת; נִמְצְאוּ מַעְשְׂרוֹת שֶׁל שְׁלִישִׁית כָּלִין בְּפֶסַח שֶׁל רְבִיעִית, וְכָל מִי שֶׁשִּׁהָה מַעַשְׂרוֹתָיו הִצְרִיכוֹ הַכָּתוּב לְבַעֲרוֹ מִן הַבַּיִת (שם ה"ו):

When you finish tithing all the tithes of your produce in the third year. When you finish setting aside the tithes of the third year, designate the time for the divesture and the recitation on the eve of Pesach of the fourth year, as it is said, “At the end of three years you shall remove, etc.” Here, “at the end of” is said, and below, “at the end of seven years” is said, concerning Hakhel. Just as, there, [it refers to] a festival, so here, [it refers to] a festival. Perhaps, just as there [it refers to] the Succos festival, so here, [it refers to] the Succos festival? The Torah therefore teaches, ‘When you complete tithing the tithes of the third year’ — the festival during which the tithes are completed, which is Pesach, since there are many trees which are harvested after Succos. Thus, the tithes of the third [year] are completed at Pesach of the fourth [year], and if anyone delayed his tithes, Scripture requires that he divest his property of them.

שנת המעשר. שָׁנָה שֶׁאֵין נוֹהֵג בָּהּ אֶלָּא מַעֲשֵׂר אֶחָד מִשְּׁנֵי מַעַשְׂרוֹת שֶׁנָּהֲגוּ בִשְׁתֵּי שָׁנִים שֶׁלְּפָנֶיהָ, שֶׁשָּׁנָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל שְׁמִטָּה נוֹהֵג בָּה מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י"ח) "כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר", וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י"ד) "וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ … מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ", הֲרֵי שְׁנֵי מַעַשְׂרוֹת, וּבָא וְלִמֶּדְךָ כָאן בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית שֶׁאֵין נוֹהֵג מֵאוֹתָן שְׁנֵי מַעַשְׂרוֹת אֶלָּא הָאֶחָד, וְאֵי זֶה? זֶה מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, וְתַחַת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי יִתֵּן מַעְשַׂר עָנִי, שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן ונתתה ללוי אֶת אֲשֶׁר לוֹ — הֲרֵי מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, לגר ליתום ולאלמנה — זֶה מַעְשַׂר עָנִי (עי' ספרי):

The year of the tithe. The year when the tithing obligation is for only one of the two tithes which were applicable during the two preceding years; during the first and second years of the Shemittah cycle, the obligation is for the first tithe — as it is said, “. . .when you take, from the Israelites, the tithe...” — and the second tithe, as it is said, “You shall eat, before Adonoy your God, the tithe of your grain, wine, and oil.” Hence, there are two tithes. Here the teaching is that, during the third year, there is an obligation only for one of those two tithes — which one? The first tithe, and in place of the second tithe, he must give the tithe for the indigent. For it is said here, “You have given to the Levi,” his due — thus, the first tithe. “To the proselyte, orphan, and widow” — this is the tithe for the indigent.

ואכלו בשעריך ושבעו. תֵּן לָהֶם כְּדֵי שָׂבְעָן, מִכָּאן אָמְרוּ אֵין פּוֹחֲתִין לֶעָנִי בַּגֹּרֶן פָּחוֹת מֵחֲצִי קַב חִטִּים וְכוּ' (ספרי; תלמוד ירושלמי פאה פ"ח ה"ה):

So that they may eat within your portals to their satisfaction. Supply them with enough to satisfy them. We derive from here that one may not reduce the gift to the poor person at the threshing area to less than half a kav of wheat.

ואמרת לפני ה' אלהיך. הִתְוַדֵּה שֶׁנָּתַתָּ מַעַשְׁרוֹתֶיךָ:

You shall declare before Adonoy, your God. Acknowledge that you gave your tithes.

בערתי הקדש מן הבית. זֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְנֶטַע רְבָעִי (ספרי; מע"ש ה"י) וְלִמֶּדְךָ שֶׁאִם שִׁהָה מַעַשְׂרוֹתָיו שֶׁל שְׁתֵּי שָׁנִים וְלֹא הֶעֱלָם לִירוּשָׁלַיִם שֶׁצָּרִיךְ לְהַעֲלוֹתָם עַכְשָׁו:

I have divested my estate of sacred material. This refers to the second tithe and the fourth-year fruit, and teaches you that if one tarried with his two year tithes, and did not bring them up to Jerusalem, he must bring them up now.

וגם נתתיו ללוי. מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן: וגם. לְרַבּוֹת תְּרוּמָה וּבִכּוּרִים:

And have also presented it to the Levi. This refers to the first tithe. Also. This includes the terumah-gift, and the first fruits.

ולגר ליתום ולאלמנה. זֶה מַעְשַׂר עָנִי (שם):

The proselyte, the orphan, and the widow. This refers to the indigent tithe.

ככל מצותך. נְתַתִּים כְּסִדְרָם, לֹא הִקְדַּמְתִּי תְרוּמָה לְבִכּוּרִים וְלֹא מַעֲשֵׂר לִתְרוּמָה וְלֹא שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן, שֶׁהַתְּרוּמָה קְרוּיָה רֵאשִׁית, שֶׁהִיא רִאשׁוֹנָה מִשֶּׁנַעֲשָׂה דָגָן, וּכְתִיב (שמות כ"ב) "מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר" — לֹא תְשַׁנֶּה אֶת הַסֵּדֶר (ספרי):

Totally according to Your command. I gave them in their proper order — I did not give precedence to the terumah-gift over the first fruits, or to the tithe over the terumah, or to the second [tithe] over the first; for terumah is entitled “the first,” as it is first after becoming grain. And it is written, “Your fully ripened produce and your terumah gift, do not delay” — do not change the order.

לא עברתי ממצותיך. לֹא הִפְרַשְׁתִּי מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ וּמִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן (שם):

I did not transgress Your commandments. I did not set aside the tithe of one species for another, nor of the new crop for the old (or of detached fruits for those still growing, or of growing fruits for those detached).

ולא שכחתי. מִלְּבָרֶכְךָ עַל הַפְרָשַׁת מַעַשְׂרוֹת (ברכות מ'):

Nor did I forget. To bless you for the setting aside of tithes.

לא אכלתי באוני ממנו. מִכָּאן שֶׁאָסוּר לְאוֹנֵן (עי' ביכורים פ"ב משנה ב'):

I did not eat of it when grieving. From here we derive that it is forbidden during grief.

ולא בערתי ממנו בטמא. בֵּין שֶׁאֲנִי טָמֵא וְהוּא טָהוֹר, בֵּין שֶׁאֲנִי טָהוֹר וְהוּא טָמֵא (ספרי); וְהֵיכָן הֻזְהַר עַל כָּךְ? "לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ" (דברים י"ב) זוֹ אֲכִילַת טֻמְאָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁים (שם ט"ו) "בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר וְגוֹ'", אֲבָל זֶה לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל דֶּרֶךְ אֲכִילַת שְׁעָרֶיךָ הָאָמוּר בְּמָקוֹם אַחֵר (יבמות ע"ג):

Nor did I devour it when ritually defiled. Whether I was defiled and it was clean, or I was clean and it was defiled. Where is the admonition concerning this? “You may not eat in your cities” — this refers to eating during defilement, as it is said concerning disqualified sacred offerings, “You may eat it in your cities, the defiled and the clean, etc.” But this, you may not eat after the manner of the eating in your cities mentioned elsewhere.

ולא נתתי ממנו למת. לַעֲשׂוֹת לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין:

Nor did I make use of it for the dead. To make a casket or shrouds.

שמעתי בקול ה' אלהי. הֲבִיאוֹתִיו לְבֵית הַבְּחִירָה:

I have heeded the voice of Adonoy my God. I have brought it to the Temple.

עשיתי ככל אשר צויתני. שָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי בוֹ (ספרי; מעש"ש פ"ה י"ב):

I have fulfilled everything that You commanded me. I rejoiced, and brought joy with it.

השקיפה ממעון קדשך. עָשִׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ, עֲשֵׂה אַתָּה מַה שֶּׁעָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת (ספרי), שֶׁאָמַרְתָּ (ויקרא כ"ו) "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ … וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם":

View, from Your sacred residence. We have fulfilled what You decreed for us — now You fulfill what is incumbent upon You to do, as You said, “If you follow My decrees, etc., I shall give you rain at the proper time.”

אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבותינו. לָתֵת לָנוּ וְקִיַּמְתָּ — ארץ זבת חלב ודבש:

Which You have given us, as You swore to our forefathers. To give to us, and You fulfilled — a land flowing with milk and honey.

היום הזה ה' אלהיך מצוך. בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ חֲדָשִׁים כְּאִלּוּ בוֹ בַיּוֹם נִצְטַוֵּיתָ עֲלֵיהֶם (תנחומא):

This very day, Adonoy, your God, commands you. Each day let them appear novel to you, as if, on that very day, you had been commanded to perform them.

ושמרת ועשית אותם. בַּת קוֹל מְבָרַכְתּוֹ — הֵבֵאתָ בִכּוּרִים הַיּוֹם, תִּזְכֶּה לְשָׁנָה הַבָּאָה (שם):

You shall observe and perform them. A heavenly echo blesses him; ‘You have brought the first fruits on this day — may you reiterate next year.’

האמרת … האמירך. אֵין לָהֶם עֵד מוֹכִיחַ בַּמִּקְרָא, וְלִי נִרְאֶה שֶׁהוּא לְשׁוֹן הַפְרָשָׁה וְהַבְדָּלָה — הִבְדַּלְתָּ לְךָ מֵאֱלֹהֵי הַנֵּכָר לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְהוּא הִפְרִישְׁךָ אֵלָיו מֵעַמֵּי הָאָרֶץ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, וּמָצָאתִי לָהֶם עֵד וְהוּא לְשׁוֹן תִּפְאֶרֶת כְּמוֹ (תהלים צ"ד) "יִתְאַמְּרוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן":

You have distinguished . . . He has distinguished you. There is no compelling evidence concerning these words in Scripture; but it appears to me that the word denotes setting aside, distinguishing — you have distinguished Him, from the alien gods, to be your God, and He set you aside, for Himself, from the peoples of the earth, to be His treasured people. (Another interpretation, to which I have found evidence; it denotes glory, as in “All evildoers glorify themselves.”)

כאשר דבר לך. וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה:

As He said to you. “You shall be My treasure.”

ולהיותך עם קדש … כאשר דבר. וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים (שמות כ', כ"ו):

And, so that you may be a people sanctified as He said. “You shall be sanctified to me.”

שמר את כל המצוה. לְשׁוֹן הוֹוֶה, גרדנ"ט בְּלַעַז:

Keep all of the commandment. This denotes constancy. Gardant in Old French.

והקמת לך. בַּיַּרְדֵּן, וְאַחֲ"כָּ תּוֹצִיא מִשָּׁם אֲחֵרוֹת וְתִבְנֶה מֵהֶן מִזְבֵּחַ בְּהַר עֵיבָל; נִמְצֵאת אַתָּה אוֹמֵר שְׁלוֹשָׁה מִינֵי אֲבָנִים הָיוּ — שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בַּיַּרְדֵּן וּכְנֶגְדָן בַּגִּלְגָּל וּכְנֶגְדָּן בְּהַר עֵיבָל, כִּדְאִיתָא בְמַסֶּכֶת סוֹטָה (דף ל"ה):

Erect. In the Yardein. Afterward, remove others from there, and construct an altar with them on Mount Eival. Consequently, we may state that there were three kinds of stones; twelve in the Yardein, a similar number at Gilgal, the same at Mount Eival, as stated in Tractate Sotah.

באר היטב. בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן (שם ל"ב):

Explained properly. In seventy languages.

הסכת. כְּתַרְגּוּמוֹ:

Take heed. As Targum [Onkelos] renders.

היום הזה נהיית לעם. בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ הַיּוֹם בָּאתָ עִמּוֹ בַּבְּרִית (ברכות ס"ג):

This day you have become a people. Each day let it appear to you as if, on that very day, you had entered the covenant with Him.

לברך את העם. כִּדְאִיתָא בְמַסֶּכֶת סוֹטָה (דף ל"ב): שִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר גְּרִיזִים וְשִׁשָּׁה לְרֹאשׁ הַר עֵיבָל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהָאָרוֹן לְמַטָּה בָּאֶמְצַע, הָפְכוּ לְוִיִּים פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִיזִים וּפָתְחוּ בַבְּרָכָה, "בָּרוּךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה וְגוֹ'", וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן. חָזְרוּ וְהָפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר עֵיבָל וּפָתְחוּ בַקְּלָלָה וְאוֹמְרִים "אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וְגוֹ'", וְכֵן כֻּלָּם עַד "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים":

To bless the people. As stated in tractate Sotah. Six tribes ascended the summit of Mount Gerizim, and six the summit of Mount Eival, with the kohanim and Levi’im and the ark below, at the center. The Levi’im directed their faces toward Mount Gerizim, and began the blessing: ‘Blessed is the man who does not make a sculpture or molten idol, etc.’ These, and the others as well, answered, Amein. They turned, directed their faces toward Mount Eival, and began the curse, saying: ‘Cursed is the man who makes a sculpture, etc.’ [These, and the others as well, answered Amein. They turned, directed their faces toward Mount Gerizim, and said: ‘Blessed is the one who does not revile his father or mother,’ etc. Then they turned, directed their faces toward Mount Eival, saying: ‘Cursed is the one who reviles his father or mother.’] Similarly with all of them, until ‘Cursed is whoever does not uphold.’

מקלה אביו. מְזַלְזֵל, לְשׁוֹן "וְנִקְלָה אָחִיךָ" (דברים כ"ה):

Whoever reviles his father. To denigrate. This means the same as “Your brother shall be denigrated.”[25:3]

מסיג גבול. מַחֲזִירוֹ לַאֲחוֹרָיו וְגוֹנֵב אֶת הַקַּרְקַע, לְשׁוֹן "וְהֻסַּג אָחוֹר" (ישעיהו נ"ט):

Whoever casts aside the boundary. Who casts it back, and steals the property. This means the same as “Has been cast back.”

משגה עור. הַסּוּמָא בַדָּבָר וּמַשִּׂיאוֹ עֵצָה רָעָה:

Whoever misleads the blind. Blind concerning a particular matter, and he offers ill advice.

מכה רעהו בסתר. עַל לָשׁוֹן הָרָע הוּא אוֹמֵר; רָאִיתִי בִיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן — י"א אֲרוּרִים יֵשׁ כָּאן כְּנֶגֶד י"א שְׁבָטִים, וּכְנֶגֶד שִׁמְעוֹן לֹא כָתַב אָרוּר, לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה בְלִבּוֹ לְבָרְכוֹ לִפְנֵי מוֹתוֹ כְּשֶׁבֵּרֵךְ שְׁאָר הַשְּׁבָטִים, לְכָךְ לֹא רָצָה לְקַלְּלוֹ:

Whoever strikes his fellow in secret. This refers to slander. I have seen [this] in R’ Moshe Hadarshan’s commentary: There are eleven curses here, corresponding to eleven tribes. However, corresponding to Shimon, no curse is recorded. Because he (Moshe) did not intend to bless him before his death, as he blessed the other tribes, he, therefore, did not want to curse him.

אשר לא יקים. כָּאן כָּלַל אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וְקִבְּלוּהָ עֲלֵיהֶם בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה:

Whoever does not uphold. Here, he encompasses all of the Torah in its entirety, which they accepted by an imprecation and an oath.

שגר אלפיך. וַלְדוֹת בְּקָרְךָ, שֶׁהַבְּהֵמָה מְשַׁגֶּרֶת מִמֵּעֶיהָ:

The issue of your cattle. The offspring of your cattle, which the animal sends forth from her stomach.

ועשתרות צאנך. כְּתַרְגּוּמוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ לָמָּה נִקְרָא שְׁמָם עַשְׁתָּרוֹת? שֶׁמַּעֲשִׁירוֹת אֶת בַּעֲלֵיהֶן וּמַחֲזִיקוֹת אוֹתָם כְּעַשְׁתָּרוֹת הַלָּלוּ שֶׁהֵן סְלָעִים חֲזָקִים:

And the flocks of your sheep. As Targum [Onkelos] renders. The Rabbis comment: Why are they called עַשְׁתָּרוֹת ? Because they enrich their owners and strengthen them, like the palisades, which are powerful cliffs.

ברוך טנאך. פֵּרוֹתֶיךָ; דָּ"אַ — טַנְאֲךָ דָּבָר לַח שֶׁאַתָּה מְסַנֵּן בְּסַלִּים:

Blessed will be your basket. Your fruit. Another interpretation: Your basket — liquids which you filter through baskets.

ומשארתך. דָּבָר יָבֵשׁ שֶׁנִּשְׁאַר בַּכְּלִי וְאֵינוֹ זָב:

And your solid foods. Solids, which remain in the utensil without dripping.

ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך. שֶׁתְּהֵי יְצִיאָתְךָ מִן הָעוֹלָם בְּלֹא חֵטְא כְּבִיאָתְךָ לָעוֹלָם (ב"מ ק"ז):

You will be blessed at your arrival, and blessed at your departure. For your departure from the world will be without sin, like your arrival into the world.

ובשבעה דרכים ינוסו לפניך. כֵּן דֶּרֶךְ הַנִּבְהָלִים לִבְרֹחַ, מִתְפַּזְּרִין לְכָל צַד:

But by seven roads they will flee from you. This is the way the panic-stricken flee — by scattering in every direction.

המארה. חִסָּרוֹן, כְּמוֹ "צָרַעַת מַמְאֶרֶת" (ויקרא י"ג):

Ruin. Disintegration, like “ruinous leprosy.”

המהומה. שִׁגּוּשׁ, קוֹל בֶּהָלוֹת:

Panic. Dismay, the roar of confusion.

בשחפת. שֶׁבְּשָׂרוֹ נִשְׁחָף וְנָפוּחַ:

With blistering. Whereby the flesh swells and blisters.

ובקדחת. לְשׁוֹן "כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי" (דברים ל"ב), וְהוּא אֵשׁ שֶׁל חוֹלִים, מלו"וי בְּלַעַז, שֶׁהִיא חַמָּה מְאֹד:

Searing temperature. Meaning the same as “For a flame sears my nostrils,” which refers to the fever of the diseased. Malweid in Old French, which is extremely hot.

ובדלקת. חַמָּה יוֹתֵר מִקַּדַּחַת, וּמִינֵי חֳלָאִים הֵם:

Raging fever. Hotter than קַדַּחַת — searing temperature. These are various diseases.

ובחרחר. חֹלִי הַמְחַמְמוֹ תּוֹךְ הַגּוּף וְצָמֵא תָּמִיד לַמַּיִם, וּבְלַעַז אישטרד"ימנט, לְשׁוֹן "וְעַצְמִי חָרָה מִנִּי חֹרֶב" (איוב ל') "נָחַר מַפֻּחַ מֵאֵשׁ" (ירמיהו ו'):

With charchur. A disease whereby the fever penetrates throughout the body, causing constant thirst. In Old French, Esardement. This means the same as “My bones have become parched with heat,” “The bellows are shrivelled by fire.”

ובחרב. יָבִיא עָלֶיךְ גְּיָסוֹת:

With the sword. He will incite armed forces against you.

ובשדפון ובירקון. מַכַּת תְּבוּאָה שֶׁבַּשָּׂדוֹת:

With wind-blight and yellowing. Injury to the crops in the field. Wind-blight. The east wind, Hasle in Old French.

שדפון. רוּחַ קָדִים, אשלי"דה בְּלַעַז:

ירקון. יֹבֶשׁ, וּפְנֵי הַתְּבוּאָה מַכְסִיפִין וְנֶהְפָּכִין לְיֵרָקוֹן, קמ"א (נ"א — קרו"א) בְּלַעַז:

Yellowing. Withering, whereby the produce pales and turns yellow. Cro in Old French.

עד אבדך. תַּרְגּוּם "עַד דְּתֵיבָד", כְּלוֹמַר עַד אֲבֹד אוֹתְךָ — שֶׁתִּכְלֶה מֵאֵלֶיךָ:

Until your annihilation. Targum: עַד דְּתֵיבָד, meaning until the annihilation of you, until you are annihilated of yourself.

והיו שמיך אשר על ראשך נחשת. קְלָלוֹת הַלָּלוּ מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אֲמָרָן, וְשֶׁבְּהַר סִינַי מִפִּי הַקָּבָּ"ה אֲמָרָן, כְּמַשְׁמָעָן, וְכֵן נֶאֱמַר (ויקרא כ"ו) "וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי … וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי", וְכָאן הוּא אוֹמֵר "בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ … יַדְבֵּק ה' בְּךָ … יַכְּכָה ה'", הֵקֵל מֹשֶׁה בְקִלְלוֹתָיו לְאָמְרָן בִּלְשׁוֹן יָחִיד. וְגַם כֵּן בִּקְלָלָה זוֹ הֵקֵל, שֶׁבָּרִאשׁוֹנוֹת הוּא אוֹמֵר "אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָּׁה" — שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַשָּׁמַיִם מַזִּיעִין כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין הַבַּרְזֶל מַזִּיעַ וּמִתּוֹךְ כָּךְ יְהִי חֹרֶב בָּעוֹלָם וְהָאָרֶץ תְּהִי מַזַּעַת כְּדֶרֶךְ שֶׁהַנְּחֹשֶׁת מַזִּיעַ וְהִיא מַרְקֶבֶת פֵּרוֹתֶיהָ, וְכָאן הוּא אוֹמֵר "שָׁמֶיךָ נְחֹשֶׁת וְאַרְצְךָ בַּרְזֶל" — שֶׁיִהְיוּ שָׁמַיִם מַזִּיעִין, אַעַ"פִּ שֶׁלֹּא יָרִיקוּ מָטָר, מִכָּל מָקוֹם לֹא יִהְיֶה חֹרֶב שֶׁל אֲבַדּוֹן בָּעוֹלָם, וְהָאָרֶץ לֹא תִהְיֶה מַזִּיעָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין הַבַּרְזֶל מַזִּיעַ, וְאֵין הַפֵּרוֹת מַרְקִיבִין, וּמִכָּל מָקוֹם קְלָלָה הִיא, בֵּין שֶׁהִיא כַּנְּחֹשֶׁת בֵּין שֶׁהִיא כַבַּרְזֶל לֹא תוֹצִיא פֵּרוֹת, וְכֵן הַשָּׁמַיִם לֹא יָרִיקוּ מָטָר (ספרא ויקרא כ"ו):

The heavens above your head will be like copper. These curses Moshe articulated himself, while those at Mount Sinai, by the word of God he (Moshe) pronounced them, as indicated by the text: there, it is said, “If you do not heed ‘Me’.” “If you relate to ‘Me’ in a fickle way.” Here, however, it says, “to the voice of ‘Adonoy, your God’,” “‘Adonoy’ shall attach to you” “‘Adonoy’ shall strike you.” Moshe moderated his curses by expressing them in the singular form. He also moderated this curse, for in the first ones, it states, “your heavens like iron and your land like copper.” The heavens will not secrete moisture, just as iron does not secrete moisture, so that the world will subsequently suffer from drought. But the land will secrete moisture, just as copper secretes moisture, so that its produce will rot. Here, however, it says, ‘Your heavens copper and your land iron,’ the heavens will secrete moisture. Although they will not pour rain, still, there won’t be a ruinous drought in the world. And the land will not secrete moisture, just as iron does not secrete moisture, so that the produce will not rot. Still, this is a curse. Whether it is like copper or like iron, it will not produce fruit. Similarly, the heavens will not pour rain.

מטר ארצך אבק ועפר. "זִיקָא דְבָתַר מִטְרָא", מָטָר יוֹרֵד וְלֹא כָל צָרְכּוֹ, וְאֵין בּוֹ כְּדֵי לְהַרְבִּיץ אֶת הֶעָפָר, וְהָרוּחַ בָּאָה וּמַעֲלָה אֶת הָאָבָק וּמְכַסֶּה אֶת עֵשֶׂב הַזְּרָעִים שֶׁהֵם לַחִים מִן הַמַּיִם וְנִדְבָּק בָּהֶם, וְנַעֲשֶׂה טִיט וּמִתְיַבֵּשׁ וּמַרְקִיבִין (תענית ג'):

The rain of your land into dust and soil. When the wind follows a rainfall. The rain falls, but insufficiently, not enough to settle the dust. The wind follows and lifts the dust, so that it blankets the shoots of the seeds which were moistened by the water. It becomes attached to them and turns to mud, and they wither and rot.

לזעוה. לְאֵימָה וּלְזִיעַ, שֶׁיָּזוּעוּ כָּל שׁוֹמְעֵי מַכּוֹתֶיךָ מִמְּךָ וְיֹאמְרוּ "אוֹי לָנוּ שֶׁלֹּא יָבֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא עַל אֵלּוּ":

A cause of shuddering. Terror and shuddering. Anyone learning of your injuries will shudder because of you, and exclaim, “Woe to us! Let this not befall us the way it befell them”!

בשחין מצרים. רַע הָיָה מְאֹד, לַח מִבִּפְנִים וְיָבֵשׁ מִבַּחוּץ, כִּדְאִיתָא בִּבְכוֹרוֹת (דף מ"א):

With Egyptian boils. Extremely pernicious, moist outside and dry inside, as stated in [tractate] Bechoros.

גרב. שְׁחִין לַח:

With running boils. Wet boils.

חרס. שְׁחִין יָבֵשׁ כַּחֶרֶס:

Dry boils. Boils that are dry, like ceramics.

ובתמהון לבב. אֹטֶם הַלֵּב, אשטור"דישון בְּלַעַז:

And with utter confusion. Stupefaction. Estordison in Old French.

עשוק. בְּכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיֶה עִרְעוּר:

The victim of wrangling. Whatever you do will be subject to altercation.

ישגלנה. לְשׁוֹן שֵׁגַל, פִּלֶגֶשׁ, וְהַכָּתוּב כִּנָּהוּ לְשֶׁבַח ישכבנה, וְתִקּוּן סוֹפְרִים הוּא זֶה:

Will lie with her. The meaning is related to “mistress,” “concubine,” but Scripture prefers a more refined term, “Will lie with her.” This is the kind of refinement made by scribes.

תחללנו. בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית לֶאֱכֹל פִּרְיוֹ (מגילה כ"ה):

Redeem it. During the fourth year, in order to eat its fruit.

וכלות אליהם. מְצַפּוֹת אֲלֵיהֶם שֶׁיָּשׁוּבוּ וְאֵינָם שָׁבִים; כָּל תּוֹחֶלֶת שֶׁאֵינָהּ בָּאָה קְרוּיָה כִּלְיוֹן עֵינַיִם:

And pine for them. Yearning for them to return, but they shall never return. Any unfulfilled longing is described as “the pining of eyes.”

לשמה. כְּמוֹ תִּמָּהוֹן, אש"ו אשטורדישו"ן, כָּל הָרוֹאֶה אוֹתְךָ יִשֹּׁם עָלֶיךָ:

Stupefaction. Similar to utter confusion, Estordison. Anyone who sees you will be stupefied by you.

למשל. כְּשֶׁתָּבֹא מַכָּה רָעָה עַל אָדָם יֹאמְרוּ זוֹ דוֹמָה לְמַכַּת פְּלוֹנִי:

Be cited as an example. If a terrible blow befalls a person, they will say, ‘This is like that person’s blow.’

ולשנינה. לְשׁוֹן "וְשִׁנַּנְתָּם" (דברים ו'), יְדַבְּרוּ בְךָ, וְכֵן תַּרְגּוּמוֹ "וּלְשׁוֹעֵי", לְשׁוֹן סִפּוּר וְאִשְׁתָּעִי:

And become the subject of gossip. This means the same as “You shall discuss them.” They will talk about you. Targum’s translation is the same — “ וּלְשׁוֹעֵי,” meaning to relate, “And he related.”

יחסלנו. יְכַלֶּנּוּ, וְעַל שֵׁם כָּךְ נִקְרָא חָסִיל, שֶׁמְּכַלֶּה אֶת הַכֹּל:

Will demolish it. Will destroy it. For this reason it is called חָסִיל, [lit.] the demolisher, as it destroys everything.

ישל. יַשִּׁיר פֵּרוֹתָיו, לְשׁוֹן וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל (דברים י"ט):

Will be discarded. Will discard its fruit, meaning the same as “And the iron discards.”

יירש הצלצל. יַעֲשֶׂנּוּ הָאַרְבֶּה רָשׁ מִן הַפְּרִי:

The cicada will impoverish. The cicada will render it impoverished of fruit.

יירש. יַעֲנִי:

Will impoverish. Will make destitute.

צלצל. מִין אַרְבֶּה. וְאִי אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ יְיָרֵשׁ לְשׁוֹן יְרֻשָּׁה, שֶׁאִם כֵּן הָיָה לוֹ לִכְתֹּב "יִירַשׁ", וְלֹא לְשׁוֹן הוֹרָשָׁה וְגֵרוּשִׁין, שֶׁאִם כֵּן הָיָה לוֹ לִכְתֹּב "יוֹרִישׁ":

The cicada. A species of locusts. But it is not feasible to interpret יְיָרֵשׁ as inheritance, for, if so, it should have written יִירַשׁ . Nor, as expulsion and ejection, for, if so, it should have written יוֹרִישׁ .

מרב כל. בְּעוֹד שֶׁהָיָה לְךָ כָּל טוּב:

In total affluence. While you had every benefit.

כאשר ידאה הנשר. פִּתְאֹם וְדַרְכּוֹ מַצְלַחַת וְיֵקַלּוּ סוּסָיו:

As the eagle soars. Suddenly, travelling successfully, with fleet steeds.

לא תשמע לשנו. לֹא תַכִּיר לְשׁוֹנוֹ, וְכֵן "תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ" (בראשית מ"א), וְכֵן "כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף" (שם מ"ב), אינטינד"רי:

Whose language you will not hear. You will not recognize their language. Similarly, “You listen to a dream so as to interpret it.” Similarly, “That Yoseif was listening.” Entendre in Old French.

עד רדת חמתיך. לְשׁוֹן רִדּוּי וְכִבּוּשׁ:

Until mastering your ramparts. The meaning is mastering, conquering.

ואכלת … בשר בניך … במצור. מֵחֲמַת שֶׁיִּהְיוּ צָרִים עַל הָעִיר וְיִהְיֶה שָׁם מָצוֹק, עֲקַת רְעָבוֹן:

You will eat . . ., the flesh of your sons, etc., in the siege. Because they will lay siege to the city, resulting in torment there — the agony of starvation.

הרך בך והענג. הוּא הָרַךְ הוּא הֶעָנֹג — לְשׁוֹן פִּנּוּק, וּמֵהִתְעַנֵּג וּמֵרֹךְ מוֹכִיחַ עֲלֵיהֶם שֶׁשְּׁנֵיהֶם אֶחָד; אַעַ"פִּ שֶׁהוּא מְפֻנָּק וְדַעְתּוֹ קָצָה בְּדָבָר מָאוּס, יִמְתַּק לוֹ לְרַעֲבוֹנוֹ בְּשַׂר בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, עַד כִּי תרע עינו בְּבָנָיו הַנּוֹתָרִים מתת לאחד מהם מבשר בניו אֲחֵיהֶם אשר יאכל. דָּ"אַ — הרך בך, הָרַחֲמָנִי וְרַךְ הַלֵּבָב מֵרֹב רַעֲבָנוּת יִתְאַכְזְרוּ וְלֹא יִתְּנוּ מִבְּשַׂר בְּנֵיהֶם הַשְּׁחוּטִים לִבְנֵיהֶם הַנּוֹתָרִים:

The delicate among you, and the fastidious. The delicate is the same as the fastidious, meaning pampered. “Out of fastidiousness and softness” indicates conclusively that both are the same. Although pampered, and revolted by anything disgusting, he will savor, in his starvation, the flesh of his sons and daughters, so that he will begrudge his remaining children, and refuse to give any of them the flesh of his children — their siblings — which he has eaten. Another interpretation. The compassionate among you. The merciful and tender hearted, being extremely famished, will become brutal, and refuse to give the flesh of their slaughtered children to their remaining children.

תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה. הַגְּדוֹלִים:

Her eye will begrudge the husband of her bosom, and her son and daughter. The grown ones.

ובשליתה. בָּנֶיהָ הַקְּטַנִּים — בְּכֻלָּן תְּהֵא עֵינָהּ צָרָה כְּשֶׁתֹּאכַל אֶת הָאֶחָד מִלִּתֵּן לַאֲשֶׁר אֶצְלָהּ מִן הַבָּשָׂר:

And her infant. Young children. She will begrudge all of them, when eating one, and refuse to give those remaining with her any of the flesh.

והפלא ה' את מכתך. מֻפְלָאוֹת וּמֻבְדָּלוֹת מִשְּׁאָר מַכּוֹת:

Adonoy will strike you with prodigious blows. Prodigious, classified separately from other blows.

ונאמנות. לְיַסֶּרְךָ, לְקַיֵּם שְׁלִיחוּתָן:

And dependable. To torment you, thus fulfilling their mission.

אשר יגרת מפניהם. מִפְּנֵי הַמַּכּוֹת. כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל רוֹאִין מַכּוֹת מְשֻׁנּוֹת הַבָּאוֹת עַל מִצְרַיִם, הָיוּ יְרֵאִים מֵהֶם שֶׁלֹּא יָבֹאוּ גַּם עֲלֵיהֶם. תֵּדַע שֶׁכֵּן כָּתוּב "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע וְגוֹ' כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ" (שמות ט"ו) — אֵין מְיָרְאִין אֶת הָאָדָם אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁהוּא יָגוֹר מִמֶּנּוּ:

Which you dreaded. The plagues. For, when the Israelites saw the extraordinary plagues visited on Egypt, they were fearful of them, lest they be visited on them as well. The proof is that the following is written: “If you obey, etc., all of the diseases which I visited upon Egypt, I will not visit upon you.” One does not threaten a man except with something he dreads.

יעלם. לְשׁוֹן עֲלִיָּה:

Will raise up. The connotation is rising up.

ונשארתם במתי מעט תחת וגו'. מֻעָטִין חֵלֶף מְרֻבִּים:

You will remain numerically few, instead, etc. Few instead of many.

כן ישיש ה'. אֶת אוֹיְבֵיכֶם עליכם להאביד וגו':

So will Adonoy bring joy. To your enemies, concerning you, to annihilate, etc. [However, the Holy One, may He be blessed, will not rejoice Himself. From here [we derive that] the Holy One, may He be blessed, does not rejoice at the downfall of the wicked. For, it is not said, “will rejoice,” but, rather, “will bring joy.” He brings joy to others, but does not rejoice. However, with the benefit of the righteous, He rejoices Himself, as it is said, “just as Adonoy rejoiced over you.”]

ונסחתם. לְשׁוֹן עֲקִירָה וְכֵן (משלי ט"ו) "בֵּית גֵּאִים יִסַּח ה'":

You will be uprooted. The word denotes uprooting. Similarly, “The house of the haughty, Adonoy shall uproot.”

ועבדתם שם אלהים אחרים. כְּתַרְגּוּמוֹ — לֹא עֲבוֹדַת אֱלֹהוּת מַמָּשׁ אֶלָּא מַעֲלִים מַס וְגֻלְגֹּלִיּוֹת לְכוּמְרֵי עֲ"זָ:

You shall serve there [those who serve] other gods. As Targum [Onkelos] renders. Not literally idolatry, but, rather, paying income or poll taxes to the priests of idolatry.

לא תרגיע. לֹא תָנוּחַ, כְּמוֹ "וְזֹאת הַמַּרְגֵּעָה" (ישעיהו כ"ח):

You will not be tranquil. You will not rest, as in, “This is the tranquility.”

לב רגז. לֵב חָרֵד, כְּתַרְגּוּמוֹ "דָּחֵל", כְּמוֹ (ישעיהו י"ד) "שְׁאוֹל מִתַּחַת רָגְזָה לָךְ" (שמות ט"ו) "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן", (שמואל ב כ"ב) "מוֹסְדוֹת הַשָּׁמַיִם יִרְגָּזוּ":

A fearful heart. A trembling heart, as Targum [Onkelos] renders, “fearful.” Like, “The nether world trembles towards you,” “Peoples heard and trembled,” “The foundations of the firmament tremble.”

וכליון עינים. מְצַפֶּה לִישׁוּעָה וְלֹא תָבֹא:

Pining eyes. Yearning for salvation, but it shall not come.

חייך תלאים לך. עַל הַסָּפֵק, כָּל סָפֵק קָרוּי תָּלוּי, שֶׁמָּא אָמוּת הַיּוֹם בַּחֶרֶב הַבָּאָה עָלֵינוּ. וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ זֶה הַלּוֹקֵחַ תְּבוּאָה מִן הַשּׁוּק:

Your life will dangle before you. In suspense. All suspense is considered dangling — ‘Perhaps I shall die today, by the sword visited upon us.’ The Rabbis expound: This refers to one who purchases produce at the marketplace.

ולא תאמין בחייך. זֶה הַסּוֹמֵךְ עַל הַפַּלְטֵר (עי' מנחות ק"ג):

You will have no faith in your living. This refers to one who depends on the bakeshop.

בבקר תאמר מי יתן ערב. וְיִהְיֶה הָעֶרֶב שֶׁל אֶמֶשׁ:

In the morning you will say, ‘Would that it were evening.’ That it were last evening.

ובערב תאמר מי יתן בקר. שֶׁל שַׁחֲרִית, שֶׁהַצָּרוֹת מִתְחַזְּקוֹת תָּמִיד וְכָל שָׁעָה מְרֻבָּה קִלְלָתָהּ מִשֶּׁלְּפָנֶיהָ (עי' סוטה מ"ט):

And in the evening, you will say, ‘Would that it were morning.’ This morning, for the tribulations constantly increase, with every minute’s curses exceeding the previous one’s.

באניות. בִּסְפִינוֹת — בַּשִּׁבְיָה:

On ships. By ship, as captives.

והתמכרתם שם לאיביך. אַתֶּם מְבַקְשִׁים לִהְיוֹת נִמְכָּרִים לָהֶם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת:

There you will attempt to sell yourselves to your enemies. You will attempt to be sold to them as slaves and maidservants.

ואין קנה. כִּי יִגְזְרוּ עָלֶיךָ הֶרֶג וְכִלָּיוֹן:

But no one will buy. For they will sentence you with death and destruction.

והתמכרתם. בְּלַעַז איפורוונדרי"ץ וו"ש, וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ "וְהִתְמַכַּרְתֶּם" בִּלְשׁוֹן וְנִמְכַּרְתֶּם עַל יְדֵי מוֹכְרִים אֲחֵרִים מִפְּנֵי שֶׁנֶּאֱמַר אַחֲרָיו "וְאֵין קוֹנֶה":

You will attempt to be sold. In Old French, Eporwendrez wos. But it is unfeasible to interpret וְהִתְמַכַּרְתֶּם as ”you will be sold,” through other sellers, because of the statement following, “but no one will buy.”

לכרת את בני ישראל. שֶׁיְּקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַתּוֹרָה בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה:

To ratify with Bnei Yisroel. Whereby they were to accept the Torah by imprecation and oath.

מלבד הברית. קְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְסִינַי:

Beside the covenant. The imprecations in Toras Kohanim pronounced at Sinai.

ולא נתן ה' לכם לב לדעת. לְהַכִּיר אֶת חַסְדֵי הַקָּבָּ"ה וְלִדַּבֵּק בּוֹ:

Yet Adonoy did not grant you a knowledgeable mind. To recognize God’s benevolence, and adhere to him.

עד היום הזה. שָׁמַעְתִּי שֶׁאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנָּתַן מֹשֶׁה סֵפֶר הַתּוֹרָה לִבְנֵי לֵוִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ל"א) "וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי", בָּאוּ כָל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מֹשֶׁה וְאָמְרוּ לוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, אַף אָנוּ עָמַדְנוּ בְסִינַי וְקִבַּלְנוּ אֶת הַתּוֹרָה וְנִתְּנָה לָנוּ, וּמָה אַתָּה מַשְׁלִיט אֶת בְּנֵי שִׁבְטְךָ עָלֶיהָ וְיֹאמְרוּ לָנוּ יוֹם מָחָר לֹא לָכֶם נִתְּנָה, לָנוּ נִתְּנָה, וְשָׂמַח מֹשֶׁה עַל הַדָּבָר, וְעַל זֹאת אָמַר לָהֶם "הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם וְגוֹ'", הַיּוֹם הַזֶּה הֵבַנְתִּי שֶׁאַתֶּם דְּבֵקִים וַחֲפֵצִים בַּמָּקוֹם:

Until this day. I have heard: because on that day, when Moshe presented the Torah scroll to the sons of Levi — as it is written, “He presented it to the kohanim, the sons of Levi” — all Yisroel appeared before Moshe, and said to him: “Our master Moshe, we, too, stood at Sinai. We accepted the Torah, and it was given to us. How is it that you are empowering your fellow tribesmen over it, so that they may tell us, some day in the future, ‘It was never given to you, it was given to us”’? Moshe rejoiced over this matter, and it was concerning this that he said to them, “This day, you have become a nation, etc.” This day I understand that you are attached to, and crave, the Omnipresent.

ותבאו אל המקום הזה. עַתָּה אַתֶּם רוֹאִים עַצְמְכֶם בִּגְדֻלָּה וְכָבוֹד, אַל תְּבַעֲטוּ בַמָּקוֹם וְאַל יָרוּם לְבַבְכֶם ושמרתם את דברי הברית הזאת; דָּ"אַ — ולא נתן ה' לכם לב לדעת שֶׁאֵין אָדָם עוֹמֵד עַל סוֹף דַּעְתּוֹ שֶׁל רַבּוֹ וְחָכְמַת מִשְׁנָתוֹ עַד אַרְבָּעִים שָׁנָה, וּלְפִיכָךְ לֹא הִקְפִּיד עֲלֵיכֶם הַמָּקוֹם עַד הַיּוֹם הַזֶּה, אֲבָל מִכָּאן וָאֵילָךְ יַקְפִּיד, וּלְפִיכָךְ ושמרתם את דברי הברית הזאת וְגוֹ' (עבודה זרה ה'):

Then when you came to this place. You now view yourselves in prominence and glory; do not rebel against the Omnipresent, do not become arrogant, observe the tenets of this covenant. Another interpretation of “God did not grant you a knowledgeable mind”; A man cannot fathom the full extent of his master’s thought, and the wisdom of his teaching, until forty years. Therefore, the Omnipresent was not exacting with you until this day. However, from this day forward, He will be exacting. Therefore: Observe the tenets of this covenant, etc. (Avodah Zorah 5.)