תנ״ך
אסתר ו׳
חלק מ: סתומה: בלילה ההוא
קריאה: ציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים בתרגוםציטוטים בתרגוםרש״י
בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת־סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּֽלֶךְ׃
רש״י
להביא את ספר הזכרנות. דרך המלכים כששנתן נודדת אומרים לפניהם משלים ושיחות עד ששנתם חוזרת עליהם, ורבותינו אמרו מתוך שנתן לבו על המן ואסתר אמר אי אפשר שלא ידע אדם עצתם שהוא אוהבי ויגלה לי וחזר ואמר שמא עשה לי אדם טובה ולא גמלתיו ואין חוששין עוד לי, לפיכך ויאמר להביא את ספר הזכרונות:
To bring the book of archives. It is the custom of kings that when their sleep is disturbed, parables and tales are recounted before them until their sleep is restored. Our Rabbis, however, explained that since he took to heart [the matter of] Haman and Esther, he said [to himself], “It is impossible that someone who is my friend should not know their plan and divulge it to me.” He [thought] again and said [to himself], “Perhaps someone did me a favor, and I did not repay him and they do not care about me anymore.” Therefore, “he ordered to bring the book of archives.”3Ibid.
וַיִּמָּצֵא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מׇרְדֳּכַי עַל־בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַֽה־נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדוּלָּה לְמׇרְדֳּכַי עַל־זֶה וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו לֹא־נַעֲשָׂה עִמּוֹ דָּבָֽר׃
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מִי בֶחָצֵר וְהָמָן בָּא לַחֲצַר בֵּית־הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה לֵאמֹר לַמֶּלֶךְ לִתְלוֹת אֶֽת־מׇרְדֳּכַי עַל־הָעֵץ אֲשֶׁר־הֵכִין לֽוֹ׃
וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵלָיו הִנֵּה הָמָן עֹמֵד בֶּחָצֵר וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ יָבֽוֹא׃
וַיָּבוֹא הָמָן וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ מַה־לַּעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּֽנִּי׃
וַיֹּאמֶר הָמָן אֶל־הַמֶּלֶךְ אִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרֽוֹ׃
יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָֽבַשׁ־בּוֹ הַמֶּלֶךְ וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשֽׁוֹ׃
וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל־יַד־אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַֽפַּרְתְּמִים וְהִלְבִּישׁוּ אֶת־הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּֽיקָרוֹ וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל־הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר וְקָרְאוּ לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרֽוֹ׃
רש״י
ונתן הלבוש והסוס על יד איש. ואת הכתר לא הזכיר שראה עינו של מלך רעה על שאמר שיתנו הכתר בראש אדם:
Let the robe and the horse be handed to a man. But he did not mention the crown, because he saw that the king became jealous when he said that they should place the crown on [another] person’s head.
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן מַהֵר קַח אֶת־הַלְּבוּשׁ וְאֶת־הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַֽעֲשֵׂה־כֵן לְמׇרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ אַל־תַּפֵּל דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּֽרְתָּ׃
וַיִּקַּח הָמָן אֶת־הַלְּבוּשׁ וְאֶת־הַסּוּס וַיַּלְבֵּשׁ אֶֽת־מׇרְדֳּכָי וַיַּרְכִּיבֵהוּ בִּרְחוֹב הָעִיר וַיִּקְרָא לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרֽוֹ׃
וַיָּשׇׁב מׇרְדֳּכַי אֶל־שַׁעַר הַמֶּלֶךְ וְהָמָן נִדְחַף אֶל־בֵּיתוֹ אָבֵל וַחֲפוּי רֹֽאשׁ׃
רש״י
וישב מרדכי. לשקו ולתעניתו [:
Mordechai then returned. To his sackcloth, and to his fasting.4Maseches Megillah 16a. This was the last day of Mordechai’s three day fast. (Sifsei Chachomim)
אבל וחפוי ראש. רבותינו פירשו הדבר במסכת מגילה:
Grief stricken, his head covered [in shame]. Our Rabbis explained this matter in Maseches Megillah.516a; The Rabbis explained that Haman’s daughter mistook the horse rider as her father, and the man leading him as Mordechai. Unwittingly, she tossed the contents of a chamber pot on her father. When Haman looked up and she saw that it was her father, she fell off the roof and died. Therefore Haman was “grief stricken” on account of his daughter’s death, and “his head covered” by the chamber pot’s contents.
וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וּלְכׇל־אֹהֲבָיו אֵת כׇּל־אֲשֶׁר קָרָהוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מׇרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא־תוּכַל לוֹ כִּֽי־נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָֽיו׃
רש״י
אשר החלות לנפל וגו'. אמרה אומה זו נמשלו לכוכבים ולעפר כשהם יורדים יורדים עד לעפר ושהם עולים עולים עד לרקיע ועד הכוכבים:
Since you have begun to fall, etc. She said, “This nation has been compared to the stars and to the dust. When they descend, they descend to the dust, and when they ascend, they ascend up to the sky and the stars.”6Maseches Megillah 15a. Zeresh and Haman’s advisers forewarned Haman that Mordechai’s rise to honor signified the beginning of the rise of the Jews and of Haman’s downfall.
עוֹדָם מְדַבְּרִים עִמּוֹ וְסָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הִגִּיעוּ וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת־הָמָן אֶל־הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר־עָשְׂתָה אֶסְתֵּֽר׃
לאן עכשיו
להמשיך לקרוא
- פרק ה׳
- פרק ז׳
- סתומה: בלילה ההוא פרשה סתומה
נדדה שנת המלך. נס היה, ויש אומרים שם את לבו על שזמנה אסתר את המן שמא נתנה עיניה בו ויהרגהו:
The king’s sleep was disturbed. It was a miracle.1Otherwise, would Achashveirosh’s sleep be disturbed, particularly on this night, after having partied earlier in the day. Achashveirosh’s sleep was disturbed by a dream in which he saw Haman grabbing a sword to kill him. (Esther Rabbah 10:1) And some [Rabbis] say that he took to heart that Esther had invited Haman; [thinking] perhaps she had set eyes upon him, and he [Haman] would assassinate him.2Maseches Megillah 15b.