מאירי על קידושין י״ח

אמה העבריה שייעדה האדון או בנו הרי היא כשאר הארוסות ואינה יוצאה אלא במיתת הארוס או בגט כשאר הנשים ומה שנאמר כאן שמשיעדה אינה יוצאת במיתת האדון פירושו כיציאת אמה אלא שעומדת בביתו אם נשאת כדין אלמנה ואם לא נשאה שהיא זקוקה ליבם ומכל מקום אם מת האדון או גרשה אחר הייעוד קודם שנשאה ועדין היא קטנה רשאי האב לחזור ולמכרה ומה שאמרו כאן שפירס טליתו עליה אינו רשאי למכרה לא בייעוד אדון הוא אלא באב ובקדושין דעלמא ור"ל כיון שמסרה למי שיפרוס טליתו עליה אינו רשאי למכרה אבל בייעוד הואיל ולא מסרה האב לכך בהדיא רשאי למכרה הואיל ולא נשאת עדיין וכל שכן אם יצאה בשנים או ביובל או גירעון כסף ועדין היא קטנה שיכול האב למכרה שמוכר אדם את בתו לשפחות אחר שפחות ומה שאמרו אינה נמכרת ונשנית אין הלכה כן ומכל מקום אם קדשה כשהיא קטנה ונתאלמנה או נתגרשה אינו יכול למכרה שאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות אפילו אחר אירוסין ולא אף לאישות אחר אישות ר"ל שאם השיאה ונתאלמנה או נתגרשה אין לאביה עוד רשות בה כמו שיתבאר אבל מוכרה לאישות אחר שפחות ואפילו יצאה בסימנין מקבל קדושיה עד שתבגר וכן אם קבל קדושיה ונתארמלה חוזר ומקבל קדושיה:

לא ניתן רשות לאב למכור את בתו אלא כשהעני ביותר עד שאין לו מה יאכל או מה ימכור וכל שראו הקרובים שיש ביד האב במה לפדותה כופין אותו לפדותה משום פגם משפחה הא כל שאין לו אין כופין את האדון לקבל שטר על דמיו דאטו איהו נקיט מרגניתא בידיה ויהיבנא ליה חספא אבל עבד הנמכר לישראל אין כופין את קרוביו לפדותו כמו שביארנו שהרי לא נכתבה גאלת קרוביו אלא בנמכר לגוי ואף בנמכר לישראל נתמעטה מבאלה ואם תאמר לעשות כן בתביעת שאר קרוביו לקרוב יותר דרך תקנה מצד פגם משפחה אינו כן שאם נכוף אותם בכך יחזור וימכור את עצמו ויש גורסין נכפייה משום פגם משפחה כלומר שנכוף את העבד לפדות את עצמו ותירץ הדר מזבין וכו' ויש מפרשים שאם אין לאב במה לפדותה באים בני המשפחה שאין ספק בידם לעשות וכופין על כך אותם שיש בידם ספק לעשות ואין הדברים כלום שאם כן אף האב חוזר ומוכר אלא לא נאמרה כפייה זו אלא על האב:

כבר ביארנו שהגנב שאין לו מה לשלם נמכר בגניבתו וכיצד הוא הדין אם מצאו לו במה לשלם ממטלטלי כופין אותו לשלם הקרן והכפל או תשלומי ארבעה וחמשה ואם אין לו מטלטלין יורדין לקרקעותיו לעידית שבהם כשאר הנזקין ופורע ואם אין לו לא קרקע ולא מטלטלין נמכר ומכל מקום האשה אינה נמכרת בגניבתה ואף האיש אינו במכר אלא לתשלומי הקרן אבל לתשלומי הכפל או ארבעה וחמשה אינו נמכר אלא יהא חוב עליו עד שיעשיר בגניבו ולא בכפלו ואינו נמכר מצד הזמתו ר"ל שהעידו על אחד שגנב ונמצאו מוזמין ואין להם במה לשלם:

גנב ונמכר וחזר וגנב אם לאותו אדם בעצמו גנב אינו נמכר על השניה אלא תהא חוב עליו שאין מוכרין אותו בשביל זה שתי פעמים אבל אם גנב לאחר מוכרין אותו בשביל אחר אחר שיצא מזה ואפילו גנב למאה כן:

ואף בגניבה ראשונה יש צדדין שאינו נמכר כיצד היה גניבו כנגד ממכרו נמכר וכן אם היתה הגניבה שוה יותר מערכו ושאר הגניבה עם כפילא חוב עליו אבל אם היה הוא שוה יותר מן הגניבה אינו נמכר ונמכר כלו אמר רחמנא ולא חציו או חצי זמנו וכל שהוא שוה פרוטה יותר מגניבו הדין כן:

גנב להרבה בני אדם קודם שנמכר מוכרין אותו בשביל כלם וחולקין ובלבד שיהא ערכו כקרן שגנב בין כלם או פחות וכן שותפין שגנבו כאחד כל אחד נמכר בחלקו ורואין מי שדמיו יתר על חלקו ואינו נמכר:

גנב להרבה בני אדם קודם שנמכר ועמד אחד בדין הרי הוא כמי שנמכר בשבילו וממתינין האחרים עד שיעבור זמנו:

גנב לאדם אחד הרבה גניבות קודם מצרפין אותן לאחת ומוכרין אותו בשביל כלם דברים אלו כך קבלנו בפירושם ואף גדולי המחברים מסכימים ברבם ולשיטה זו אנו מפרשים כאן בגניבה אחת כאן בשתי גניבות בגניבה אחת אינו נמכר וחוזר ונמכר אבל בשתי גניבות אף לאדם אחד חוזר ונמכר והקשה בגניבתו טובא משמע כלומר שעל הנגנב הוא חוזר שיהא הגנב נמכר על גניבותו ובגניבתו הרי הוא כלשון כענין גניבותיו כמו ובהמה רבה והדגה אשר ביאור ואעפ"כ אנו דורשין שכיון שנמכר פעם אחת אינו מוכרו אלא כל שבאדם אחד אינו נמכר אלא פעם אחת אף לכמה גניבות אבל בשני בני אדם חוזר ונמכר ואין נראה כן:

גדולי הרבנים יש להם בענין זה שיטה אחרת והוא שהם פירשו כאן בגניבה אחת ר"ל שנמכר ונשנה בה אם אינו שוה אלא חצי הגניבה אבל אם גנב לו הרבה פעמים והעמידו בדין אינו נמכר אלא פעם אחת והקשה בגניבתו טובא משמע ותירץ שבאדם אחד אע"פ שהן שתי גניבות חוזר ונמכר והוא שיעמידהו בדין בזמן אחד אבל בשני בני אדם אינו נמכר אלא על מי שהעמידו ראשון בדין ואם העמידוהו בדין כאחד חולקין את דמיו ואף לאחד אם גנב ונמכר ויצא לחירות וחזר וגנב לו חוזר ונמכר:

ייעוד אירוסין עושה ולא נשואין שאינן אלא כקדושין בעלמא ואינו יורשה ואינו מיטמא לה ואינו מפר נדריה לבדו עד שתכנס לחפה:

אין האב רשאי למכור את בתו אלא למי שיש לו או לבנו קדושין בה והילכך אינו מוכרה לקצת קרובים כגון לבנו שהרי אחותו היא ונמצא שאין לו בה קדושין שהרי אחותו היא ולא לבנו שהרי אחות אביו היא אבל מוכרה לאביו שאע"פ שאין לו בה קדושין שהרי בת בנו היא יש לבנו בה קדושין שהיא בת אחיו והרי יש כאן צד ייעוד ומכל מקום כל שקדושין תופסין לו בה אע"פ שהוא בעבירה מוכרה לו שנאמר אם רעה בעיני אדוניה שרעה בנשואיה ומעתה מוכרה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ושמא תאמר אלמנה או גרושה וחלוצה זו היאך היא אם שקדשה עצמה ומת המקדש הרי אין מעשה הקטנה כלום ואין לזו שם אלמנה וגרושה ואם שקדשה אביה והיאך הוא מוכרה אחר כן וכבר ביארנו שאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות אפילו אחר אירוסין פירושה שנתאלמנה מקדושי ייעוד ואע"פ שמעות הראשונות לקדושין נתנו ובדמים שקבל אביה הוא מקדשה ולא בדמי העבודה שיש לו עליה כמו שהתבאר מכל מקום כשקבל את הדמים לא קבלם להדיא לקדושין ואין זה קרוי אצלו מכירת אישות עד שנפקיע ממנו מכירה אחרת אם נתאלמנה ממנו או גירשה או נפלה לפני יבם מן הייעוד וחלץ לה יבמה ואע"פ שחליצה פסולה היא שהרי קטנה היא מכל מקום הרי נפסלה בחליצה זו מן הכהנה ואעפ"כ מוכרה לכהן הואיל וקדושין תופסין לו בה:

לענין ביאור זה ששאלו בייעוד אם עושה נשואין פירשו גדולי המפרשים דהוה ליה כמסרה אב לשלוחי הבעל שיורשה ומיטמא לה ומיפר נדריה אבל לתרומה לא כדאמרינן מסירתה לכל חוץ מתרומה ולפירוש זה אף לדעת נשואין עושה צריכה יחוד לתרומה והיינו דלא קאמר נפקא מינה לתרומה ומכל מקום יש סוברים שלדעת זה אינה צריכה חפה כלל אף לתרומה והאי דלא תני תרומה משום דאפילו למאן דאמר אירוסין עושה אוכלת הואיל ובביתו עמדה אין כאן חשש אחיה ואחותה ובא לבררה מבבגדו בה כיון שפירס וכו' הא יעודי מיעד לה ר"ל הא קדושי מקדש לה עד דאוקמה בקדושין דעלמא שאם נתאלמנה מהם אינו מוכרה הא קדושי מקדש לה הואיל ולא נשאת אבל ביעוד שמא נשואין עושה ואפילו קדושי לא מקדש לה ובא לבררה ממוכרה אלמנה לכהן גדול ובקדושי ייעוד ר"ל שנתיעדה ואחר כך מת ומקבל האב קדושיה אחר כן לדעת ר' יוסי שאמר מעות הראשונות לאו לקדושין נתנו ונמצא שלא קדשה הוא אלא היא בעצמה נתקדשה באותה פרוטה שעתידה לעשות לו במלאכתה ואין כאן אצלו שפחות אחר אישות שהרי לא קדשה הוא ואם נשואין עושה אע"פ שלא עשאן הוא מכל מקום כיון שנשאת וכו' והקשה ואף כשתאמר אירוסין עושה מה בכך הא מכל מקום אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות ואפילו לאחר אירוסין אע"פ שלא עשאן הוא הואיל ומכל מקום אירוסין גמורים היו אלא מאי אית לך למימר דשאני אירוסין דידיה דהיינו קדושין דעלמא מאירוסין דידה דהיינו ייעוד ואם כן אף כשעושה נשואין נאמר כן ואהדר ליה אירוסין מאירוסין איכא למימר דשאני הואיל ולא מפקעי רשות אב לגמרי אף באירוסין דידה והילכך באירוסין דידה מיהא שיך למימר דלא ליפקעו רשותיה אף ממכירה אלא נשואין הואיל ובדידיה פקע רשותיה לגמרי אף בדידה כן אלא ודאי אירוסין עושה וכן הלכה אף לדעת האומר לקידושין נתנו כמו שביארנו: