מדרש תנחומא, חקת כ״ד

וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֵׁב יִשְׂרָאֵל. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כִּי אֲנִי ה' אוֹהֵב מִשְׁפָּט שׂוֹנֵא גָּזֵל בְּעוֹלָה (ישעיה סא, ח). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, אֶל תָּצֵר אֶת מוֹאָב (דברים ב, ט). וְחֶשְׁבּוֹן שֶׁל מוֹאָב הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִיא וְגוֹ'. בָּאוּ יִשְׂרָאֵל נָטְלוּ חֶשְׁבּוֹן שֶׁהָיְתָה שֶׁל סִיחוֹן, וְכָל מַה שֶּׁנָּטַל מִמּוֹאָב. שֶׁאִלּוּ נְטָלוּהָ מִמֶּנּוּ, הָיָה בְּיָדָן גֶּזֶל שֶׁל עוֹלָם. אֶלָּא נָטַל סִיחוֹן מִמּוֹאָב וְנָטְלוּ יִשְׂרָאֵל מִסִּיחוֹן, שֶׁהָיוּ פְּטוּרִין מִן הַגֶּזֶל. לְכָךְ כְּתִיב: כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחוֹן וְגוֹ'. עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים, זֶה בִּלְעָם וְאָבִיו, שֶׁשְּׂכָרָן סִיחוֹן לְקַלֵּל אֶת מוֹאָב. וְהֵם אָמְרוּ, תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן. כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן אָכְלָה עַר מוֹאָב, שֶׁקִּלְּלוּ אֶת מוֹאָב שֶׁיִּמָּסְרוּ בְּיָדוֹ. אוֹי לְךָ מוֹאָב, וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן, וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל עָרֵי הָאֱמֹרִי. נִשְׁתַּיְּרָה יַעְזֵר. וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר. אוֹתָן מְרַגְּלִים, זְרִיזִין הָיוּ. אָמְרוּ, בְּטוּחִין אָנוּ בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וּכְבָר שָׁלַח מַלְאָכִים מְרַגְּלִים לְשֶׁעָבַר וְהֵבִיאוּ תַּקָּלָה. אֲבָל אָנוּ לֹא נַעֲשָׂה כֵן, אֶלָּא נֶאֱמָנִים בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנַעֲשֶׂה מִלְחָמָה. עָשׂוּ כָּךְ, וְהָרְגוּ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ. וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן. מַהוּ וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ. רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר, מִלְחֲמוֹת סִיחוֹן עָשׂוּ בֶּאֱלוּל, וְעָשׂוּ אֶת הָרֶגֶל בְּתִשְׁרֵי, וְעָשׂוּ אַחַר הָרֶגֶל מִלְחֶמֶת עוֹג, וּפָנִיתָ בַּבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ (דברים טז, ז). וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל עַמּוֹ, שֶׁכִּנְּסָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְנֵיהֶם לְמָסְרָן בְּיָדָם.