מדרש תנחומא, קרח י׳

וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת. לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אוֹן. שֶׁכָּל יָמָיו בַּאֲנִינוּת הָיָה. בֶּן פֶּלֶת, שֶׁנַּעֲשׂוּ לוֹ נִפְלָאוֹת. אָמַר רַב, אוֹן בֶּן פֶּלֶת, אִשְׁתּוֹ הִצִּילַתּוּ. אָמְרָה לוֹ: מַה לִיךְ בַּהֲדֵין פְּלֻגְתָּא, אִי אַהֲרֹן כַּהֲנָא רַבָּא, אַתְּ תַּלְמִידָא. אִי קֹרַח יְהִי כַּהֲנָא רַבָּא, אַתְּ תַּלְמִידָא. אָמַר לָהּ: יְדַעְנָא דְּכֻלָּא כְּנִישְׂתָּא קַדִּישָׁא, דִּכְתִיב: כִּי כָּל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים. מַה עַבְדַּת. אַשְׁקִיתֵיהּ חַמְרָא וְאַרְוִיתֵיהּ וְאַגְנִיתֵיהּ בְּעַרְסִיתֵיהּ, וַהֲוָה יָתְבָא אַבָּבָא דְּבֵיתָא וּסְתַרְתֵיהּ לְמַזְיָהּ. כָּל מַאן דְּאָתָא בִּשְׁבִיל אוֹן בַּעֲלָהּ, חַזְיָהּ וַהֲדַר. אַדְהָכִי וְהָכִי אִיבְלָעִינְהוּ אַרְעָא. הַיְינוּ דִּכְתִיב: חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ (משלי יד, א), זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל אוֹן. וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ (שם), זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל קֹרַח. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה נְשִׂיאֵי עֵדָה, מְיֻחָדִין שֶׁבָּעֵדָה. קְרִאֵי מוֹעֵד, שֶׁיּוֹדְעִין לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנִים וְלִקְבֹּעַ אֶת הַחֳדָשִׁים וְהַתְּקוּפוֹת. אַנְשֵׁי שֵׁם, שֶׁהָיָה לָהֶם שֵׁם בַּכֹּל. וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו. מַה שָּׁמַע. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, מְלַמֵּד, שֶׁחֲשָׁדוּהוּ בְּאֵשֶׁת אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְקַנְּאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה (תהלים קו, טז). אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַב, מְלַמֵּד, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד קִנֵּא לְאִשְׁתּוֹ מִן מֹשֶׁה. וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֵךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, מִכָּאן שֶׁאֵין מַחְזִיקִין בַּמַּחֲלֹקֶת, אָמַר רַב, כָּל הַמַּחֲזִיק בַּמַּחֲלֹקֶת, עוֹבֵר בְּלַאו, הוּא שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא יִהְיֶה כְּקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ. רַב אַסִּי אָמַר, רָאוּי הוּא לְהִצְטָרֵעַ. כְּתִיב הָכָא, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ. וּכְתִיב הָתָם, וַיֹּאמֶר ה' לוֹ עוֹד הֲבֵא נָא יָדְךָ וְגוֹ' (שמות ד, ו). אָמַר רַב חִסְדָּא, כָּל הַחוֹלֵק עַל רַבּוֹ, כְּאִלּוּ חוֹלֵק עַל הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּהַצֹּתָם עַל ה' (במדבר כו, ט). אָמַר רַב חֲמָא בַּר חֲנִינָא, כָּל הָעוֹשֶׂה מְרִיבָה עִם רַבּוֹ, כְּאִלּוּ עוֹשֶׂה מְרִיבָה עִם הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' (שם כ, יג). אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא, כָּל הַמִּתְרַעֵם עַל רַבּוֹ, כְּאִלּוּ מִתְרַעֵם עַל הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא עָלֵינוּ תְּלוּנוֹתֵיכֶם כִּי עַל ה' (שמות טז, ח). אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, כָּל הַמְּהַרְהֵר אַחֲרֵי רַבּוֹ, כְּאִלּוּ מְהַרְהֵר אַחֲרֵי הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְדַבֵּר הָעָם בָּאֱלֹהִים וּבְמֹשֶׁה (במדבר כא, ה).