מדרש תנחומא, שמות י״ט

‎וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. מַהוּ הִנֵּנִּי? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, הִנֵּנִי לִכְהֻנָּה, הִנֵּנִי לְמַלְכוּת. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בִּמְקוֹם עַמּוּדוֹ שֶׁל עוֹלָם אַתָּה עוֹמֵד. אַבְרָהָם אָמַר הִנֵּנִי, וְאַתָּה אוֹמֵר הִנֵּנִי. אַל תִּקְרַב הֲלֹם, אֵין הֲלֹם אֶלָּא מַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: מִי אָנֹכִי אֲדֹנָי אֱלֹקִים וּמִי בֵיתִי כִּי הֲבִאֹתַנִי עַד הֲלֹם (ש״‎ב ז, יח). וְכֵן הוּא אוֹמֵר: הֲבָא עוֹד הֲלֹם אִישׁ (ש״‎א י, כב). בִּיהוֹשֻׁעַ כְּתִיב: וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ (יהושע ה, טו). וּבְמֹשֶׁה כְּתִיב: שַׁל נַעֲלֶיךָ. וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וְגוֹ'. נִגְלָה עָלָיו בְּקוֹלוֹ שֶׁל עַמְרָם אָבִיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְיָרֵא. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שָׂמַח מֹשֶׁה וְאָמַר: עוֹד אָבִי עַמְרָם חָי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וְגוֹ', בְּפִתּוּי בָּאתִי אֵלֶיךָ, שֶׁלֹּא תִּתְיָרֵא. מִיָּד: וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חַיֶּיךָ, בִּשְׁבִיל שֶׁחָלַקְתָּ לִי כָּבוֹד, אֲנִי חוֹלֵק לְךָ כָּבוֹד לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל. וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו, לְפִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ כִּי יָרֵא. וְעַל שֶׁלֹּא רָצִיתָ לְהַבִּיט, לְפִיכָךְ וּתְמוּנַת ה' יַבִּיט. וְעַל שֶׁהִסְתַּרְתָּ פָּנִים, לְפִיכָךְ וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו. הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה, מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה רוֹאֶה בְשִׁעְבּוּדָן וּבִלְחִיצָתָם.