מדרש תנחומא, ויקרא ד׳

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה. מֵהֵיכָן קָרָא לוֹ, מֵאֹהֶל מוֹעֵד. יְהֵא שְׁמֵיהּ מְבֹרָךְ לְעָלַם, שֶׁמֵּנִיחַ הָעֶלְיוֹנִים וּבָחַר בַּתַּחְתּוֹנִים לִשְׁכֹּן בַּמִּשְׁכָּן בִּשְׁבִיל אַהֲבָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה, כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ (מ״א ח, כז). יֵשׁ פּוֹחֵר מִתְאַוֶּה לִכְלִי חֶרֶס כִּבְיָכוֹל, כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא. אֶלָּא בִּשְׁבִיל הָאַהֲבָה, נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת (תהלים פד, ג). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה מֵאֹהֶל מוֹעֵד. גָּדוֹל הָיָה מֹשֶׁה, רְאֵה מַה כְּתִיב: וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם (בראשית א, ה). וְכָאן: וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה. זוֹ קְרִיאָה וְזוֹ קְרִיאָה. מִי גָּדוֹל, הַשּׁוֹבֶה אוֹ הַנִּשְׁבֶּה. הֱוֵי אוֹמֵר, הַנִּשְׁבֶּה. רְאֵה מַה כְּתִיב: וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם. וְאֵין אוֹר אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר (משלי ג, כג). וּמֹשֶׁה שָׁבָה כָּל הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי (תהלים סח, יט). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, בָּעוֹלָם הַזֶּה עֲשִׂיתִיךָ רֹאשׁ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְלָעוֹלָם הַבָּא כְּשֶׁיָּבֹאוּ הַצַּדִּיקִים לִטֹּל שְׂכָרָם, אַתָּה בָא בְּרֹאשׁ כֻּלָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל (דברים לג, כא).