מדרש תנחומא, ויקרא ה׳

וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ וְעָרְכוּ עֵצִים. כָּל הָעֵצִים כְּשֵׁרִים לַמַּעֲרָכָה, חוּץ מִגֶּפֶן וּמִזַּיִת. לָמָּה, שֶׁהֵם עוֹשִׂין פֵּרוֹת מְשֻׁבָּחִים. הָא לָמַדְתָּ, שֶׁבִּזְכוּת הַבָּנִים, אֲבוֹתֵיהֶם מִתְכַּבְּדִין. וְנֶפֶשׁ כִּי תַּקְרִיב. לֹא נֶאֱמַר נֶפֶשׁ בְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת אֶלָּא בְּמִנְחַת עָנִי. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִלּוּ הִקְרִיב נַפְשׁוֹ. אִם מִנְחָה עַל הַמַּחֲבַת. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר, וְאִם מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת. מַהוּ בֵּין מַחֲבַת לְמַרְחֶשֶׁת. מַרְחֶשֶׁת, יֵשׁ לָהּ כִּסּוּי. מַחֲבַת, אֵין לָהּ כִּסּוּי. מַרְחֶשֶׁת, עֲמֻקָּה וּמַעֲשֶׂיהָ רוֹחֲשִׁין. מַחֲבַת, צָפָה וּמַעֲשֶׂיהָ קָשִׁין. חֲבִיתֵי כֹהֵן גָּדוֹל, לִישָׁתָן וַעֲשִׂיָּתָן בִּפְנִים וְדוֹחִין הַשַּׁבָּת, טְחָנָן וְהִרְקִידָן אֵינוֹ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. כָּל הַמְּנָחוֹת בָּאוֹת מַצָּה, חוּץ מֵחָמֵץ שֶׁבְּתוֹדָה וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם. כָּל הַמְּנָחוֹת נִלּוֹשִׁין בְּפוֹשְׁרִין, וּמְשַׁמְּרָן שֶׁלֹּא יַחְמִיצוּ. וְאִם הֶחְמִיצוּ שְׁיָרֶיהָ, עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' וְגוֹ'.