שמות ל״א

קראתי בשם. לעשות מלאכתי, את בצלאל:

I have called by name — to do My work — Betzalel.

בחכמה. מה שאדם שומע דברים מאחרים ולמד:

With wisdom. [“Wisdom” refers to] that which a person hears from others, and learns.

ובתבונה. מבין דבר מלבו מתוך דברים שלמד:

With understanding. [תְּבוּנָה is what] he understands on his own from things that he has learned [from others].

ובדעת. רוח הקדש:

With knowledge. [דַּעַת refers to] Divine Inspiration.

לחשוב מחשבות. אריגת מעשה חשב:

To devise plans — [refers to] the weaving of a master craftsman.

ובחרשת. לשון אומנות, כמו חָרָשׁ חָכָם (ישעיה מ, כ). ואונקלוס פירש, ושנה בפירושן, שאומן אבנים קרוי אומן, וחרש עץ קרוי נגר:

וּבַחֲרשֶׁת . Meaning: a craft as in: חָרָשׁ חָכָם — “a wise craftsman.” However, Onkelos explains it more specifically and varies their explanation [in each instance], for a stone craftsman is called אוּמָן and a wood craftsman is called נַגָּר .

למלאת. להושיבה במשבצות שלה במלואה, לעשות המשבצת למדת מושב האבן ועוביה:

For setting (lit. to fill). [I.e] to place it into its setting in its entirety [i.e.] to make the setting [corresponding] to the measurement of the bottom of the stone and its thickness.

ובלב כל חכם לב וגו'. ועוד שאר חכמי לב שבכם, וכל אשר נתתי בו חכמה, ועשו את כל אשר צויתיך:

In the heart of every wise-hearted person, etc. [Meaning:] and the other wise-hearted among you, and anyone to whom I have given wisdom, all these shall do all that I have commanded you.

ואת הארון לעדות. לצורך לוחות העדות:

The ark for the Testimony. [I.e.] for the purpose of the Tablets of Testimony.

הטהורה. על שם זהב טהור:

The pure [Menorah]. So called on account of [its] pure gold.

ואת בגדי השרד. אומר אני לפי פשוטו של מקרא, שאי אפשר לומר שבבגדי כהונה מדבר, לפי שנאמר אצלם ואת בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת בגדי בניו לכהן, אלא אלו בגדי השרד הם, בגדי התכלת והארגמן ותולעת שני האמורים בפרשת מסעות, וְנָתְנוּ עָלָיו בֶּגֶד תְּכֵלֶת (במדבר ד, יב), וְנָתְנוּ עָלָיו בֶּגֶד אַרְגָּמָן (שם יג), וְנָתְנוּ עֲלֵיהֶם בֶּגֶד תֹּולַעַת שָׁנִי (שם ח), ונראין דברי, שנאמר וּמִן הַתְּכֵלֶת וְהָאַרְגָּמָן וְתֹולַעַת הַשָּׁנִי עָשׂוּ בִגְדֵי שְׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ (שמות לט, א), ולא הוזכר שש עמהם, ואם בבגדי כהונה מדבר, לא מצינו באחד מהם ארגמן או תולעת שני בלא שש:

Garments of crochet-work. It is my opinion [that] according to the plain meaning of the verse it is impossible to say that it speaks here of the priestly garments for [immediately thereafter] it states: “and the sacred garments of Aharon the kohein and the garments of his sons to serve.” But, [you must say] that these בִּגְדֵי הַשְּׂרָד are the “garments” [made of] the greenish-blue wool, and the dark red wool, and the crimson wool which are mentioned in the section of the travels: “They shall spread over it a ‘garment’ of greenish-blue wool” “and spread over it a ‘garment’ of dark red wool,” “they shall place over them a garment of crimson.” It seems that my opinion is correct, for it is said: “And from the greenish-blue wool, the dark red wool, and the crimson wool they made בִּגְדֵי שְׂרָד to serve in the Sanctuary,” and linen is not mentioned among them. Now, if [it were speaking] of the priestly garments — we do not find in a single one of them [mention of] dark red wool or crimson wool without linen [as well].

בגדי השרד. יש מפרשים לשון עבודה ושירות, כתרגומו לְבוּשֵׁי שִׁמּוּשָׁא, ואין לו דמיון במקרא, ואני אומר שהוא לשון ארמי, כתרגום של קלעים ותרגום של מכבר, שהיו ארוגים במחט, עשויים נקבים נקבים, לצי"דין בלע"ז (שלינגווערק):

Garments of crochet-work. Some explain it as garments of work and service as Onkelos translates it: “garments of service.” Nothing like שְׂרָד appears in Scripture. It is my opinion that it is from Aramaic similar to the Targum of the word קְלָעִים and the Targum of מִכְבָּר, both of which were woven by needle (crocheted) forming intermittent holes lacediz (net-work) in Old French.

ואת קטורת הסמים לקדש. לצורך הקטרת ההיכל שהוא קדש:

And the incense of spices for the Holy. For the purpose of bringing up smoke in the הֵיכָל which is [the] קֹדֶשׁ [referred to here].

ואתה דבר אל בני ישראל. ואתה, אף על פי שהפקדתיך לצוותם על מלאכת המשכן, אל יקל בעיניך לדחות את השבת מפני אותה מלאכה:

And you, speak to the B’nei Yisrael. “And you, though I have charged you to command them concerning the work of the mishkon, let it not be an easy matter for you to set the Shabbos aside on account of that work.”

אך את שבתותי תשמורו. אף על פי שתהיו רדופין וזריזין בזריזות המלאכה, שבת אל תדחה מפניה. כל אכין ורקין מעוטין, למעט שבת ממלאכת המשכן:

You must still preserve My Shabbos. Though you may be preoccupied in the rush of the work [of the mishkon], nevertheless Shabbos should not be set aside on account of it. [This is indicated by the fact that] every time the אַךְ or רַק appear [they convey the idea of] limiting or excluding. [Here אַךְ appears so as] to exclude Shabbos from any work of the mishkon.

כי אות היא ביני וביניכם. אות גדולה היא בינינו שבחרתי בכם, בהנחילי לכם את יום מנוחתי למנוחה:

For it is a sign between Me and yourselves. It is a sign of the esteem between us that I have chosen you, [as is indicated] by My giving to you as a legacy My day of rest, for rest.

לדעת. האומות בה, כי אני ה' מקדשכם:

To know. [So that] the nations [know] through it “that I, God, make you holy.”

מות יומת. אם יש עדים והתראה:

Shall be put to death — provided there are witnesses and a warning.

ונכרתה. בלא התראה:

Shall be cut off [shall suffer the punishment of kares] — if there was no warning.

מחלליה. הנוהג בה חול בקדושתה:

Anyone who profanes it. [I.e.,] one who treats it in a profane matter despite its holiness.

שבת שבתון. מנוחת מרגוע ולא מנוחת עראי: (שבת שבתון. לכך כפלו הכתוב, לומר שאסור בכל מלאכה, אפילו אוכל נפש, וכן יום הכפורים שנאמר בו שַׁבַּת שַׁבָּתֹון הוּא לָכֶם (ויקרא כג, לב), אסור בכל מלאכה, אבל יום טוב לא נאמר בו כי אם בַּיֹּום הָרִאשֹׁון שַׁבָּתֹון וּבַיֹּום הַשְׁמִינִי שַׁבָּתֹון (שם, לט), אסורים בכל מלאכת עבודה, ומותרים במלאכת אוכל נפש:)

A Shabbos of complete rest. [Means:] a restful rest and not a haphazard rest. (שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן . The reason the verse doubles the word שַׁבָּת is to tell you that all “work” is prohibited, even that which is for preparation of food. So, too, regarding Yom Kippur, where it states: “It is for you שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן,” all “work” is prohibited. Whereas regarding Yom Tov, it states only: “On the first day it shall be שַׁבָּתוֹן and on the eighth day it shall be שַׁבָּתוֹן they (i.e., these days) are prohibited from all “work” of toil but are permitted in work that is for the preparation of food.)

קדש לה'. שמירת קדושתה לשמי ובמצותי:

It is sacred to Adonoy. The observance of its sacredness shall be for My Name and to obey My commandments.

וינפש. כתרגומו וְנַח, וכל לשון נופש הוא לשון נפש, שמשיב נפשו ונשימתו בהרגיעו מטורח המלאכה, ומי שכתוב בו לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע (ישעיה מ, כח), וכל פעלו במאמר הכתיב מנוחה לעצמו, לְשַׂבֵּר האוזן מה שהיא יכולה לשמוע:

And He rested. As Onkelos translates it: וְנָח — “and He rested.” All forms of נוֹפֶשׁ are from נֶפֶשׁ — “soul,” i.e., he retrieves his soul and breath by his resting from the toil of his work. Now He, about Whom it is written: “He does not become faint, nor weary,” and all His “work” is accomplished merely by command, attributes “rest” to Himself only to accustom the ear to what it can possibly hear.

ויתן אל משה וגו'. אין מוקדם ומאוחר בתורה, מעשה העגל קודם לצווי מלאכת המשכן ימים רבים היה, שהרי בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות, וביום הכפורים נתרצה הקב"ה לישראל, ולמחרת התחילו בנדבת המשכן והוקם באחד בניסן. (צ"ע טובא, דילמא הכל כסדר, וצווי הקב"ה למשה היה בארבעים ימים הראשונים, טרם עשותם העגל, וקודם רדתו מההר עשו העגל, ומשה לא הגיד לישראל צווי המשכן עד למחרת יום הכפורים, שהיו ישראל מרוצים להקב"ה, וכן הוא בהדיא בזוהר ויקהל, אשר על כן בצווי הקב"ה כתיב מאת כל איש, דהיינו גם ערב רב, כמו שדרשו רבותינו ז"ל, איש איש, מלמד וכו', ומשה בציווי אמר לישראל, קחו מאתכם דייקא, ולא מערב רב, לפי שהם גרמו בנזקין וק"ל):

And He gave to Moshe, etc. There is no “earlier” or “later” in the Torah. [Here, too], the event of the Calf preceded the command regarding the work of the mishkon by many days. For on the seventeenth of Tammuz the tablets were broken and on Yom Kippur God was reconciled to the Israelites. On the following day they began contributing towards the mishkon which was erected on the first of Nissan.

ככלתו. ככלתו, כתיב חסר, שנמסרה לו תורה במתנה ככלה לחתן, שלא היה יכול ללמוד כולה בזמן מועט כזה. דבר אחר, מה כלה מתקשטת בכ"ד קשוטין, הן האמורים בספר ישעיה (ג, ח—כד), אף תלמיד חכם צריך להיות בקי בכ"ד ספרים:

When He finished. It is written כְּכַלָּתוֹ (with no ו' after the ל') [suggesting] that the Torah was given to him as a gift, as a bride [is given] to a groom because [otherwise] he could not have learned it all in such a short time. An alternate explanation [of כְּכַלָתוֹ]: just as a bride adorns herself with 24 adornments — those enumerated in the book of Yeshaiyahu — so, too, must a Torah scholar be knowledgeable in the twenty-four books.

לדבר אתו. החקים והמשפטים שבואלה המשפטים:

Speaking with him. The statutes and laws in (parshas) Mishpatim.

לדבר אתו. מלמד שהיה משה שומע מפי הגבורה, וחוזרין ושונין את ההלכה שניהם יחד:

Speaking with him. This teaches that Moshe would hear from God then they both reviewed and studied the halachah together.

לחת. לחת כתיב, שהיו שתיהן שוות:

Tablets. It is written לֻחַת (without a ו' after the ח') to indicate that they were both of equal [dimensions].